עו"ד גירושין | יעל גיל | אם שהרגה את בנה לא זכאית לרשת אותו

אם שהרגה את בנה לא זכאית לרשת אותו

ביום 01/01/07, נתנה כבוד השופטת אלה מירז פס"ד הקובע כי אם אשר הרגה את בנה, זכאית לרשת אותו. כתבתי על כך מאמר ביקורת, שם ניתחתי את סעיפי החוק הרלבנטיים ואת הפסיקה והבהרתי כי עפ"י סעיף 5 (א)

(1) לחוק הירושה הקובע כי:

"אלה פסולים מלרשת את המוריש: מי שהורשע על שגרם במתכוון למותו של המוריש או שניסה לגרום למותו", ופרשנותו כפי שעולה מן הפסיקה, ביהמ"ש היה צריך לפסוק כי האם אינה רשאית לרשת את הבן שהרגה.

גירושין

הניתוח התבסס הן על הפרשנות למילה "במתכוון" כמובנו בסעיף 5 (א) (1) הנ"ל והן על הפרשנות המוסרית.

לאחר הערעור למחוזי, נפסק כי אכן אם אשר הרגה את בנה אינה זכאית לרשת אותו. כעת, קבע גם ביהמ"ש העליון, בדיוק בהתאם לניתוח שניתחתי את פסק הדין במאמר שלי מלפני שנתיים וחצי. בית המשפט העליון קבע כי בבית המשפט המחוזי האם הורשעה ברצח בעוד בית המשפט העליון קבע כי זו היתה הריגה. כבוד השופט ריבלין פסק לעניין הסוגיה שלפנינו וקבע כדלקמן (מתוך המאגר המשפטי נבו):

"המבקשת, כאמור, התכוונה להמית את תינוקהּ – כך פסק בית המשפט העליון באופן מפורש. משכך, לא נותר אלא לקבוע שחלה בענייננו הוראת סעיף 5(א)(1) לחוק. המבקשת סבורה כי אחרים, ובהם בעלה, חטאו גם הם (כלשונה) ואינם ראויים ממנה לרשת את התינוק. אולם על המקרה שלפנינו חולשת הוראת חוק ברורה המעגנת את העיקרון המוסרי הכללי בדבר "אין חוטא נשכר" בהקשר הספציפי של "הרצחת וגם ירשת" (ראו Riggs v. Palmer, 115 N.Y. 506 (1889)). הוראה זו כאמור אינה עומדת על הרשעה ברצח דווקא, ויישומה של ההוראה בנסיבות המקרה מחייב את התוצאה של פסלות המבקשת מלרשת את התינוק שאותו המיתה מתוך כוונה. נושא אחריותם של גורמים אחרים למצב שאליו נקלעה המבקשת נדון במסגרת ההליך הפלילי והשפיע על התוצאה הסופית, אך לא היה בו, ואין בו גם היום, כדי לאיין את העובדה שהמבקשת המיתה את הפעוט במתכוון, תוך הבנת הפסול שבמעשה ושליטה חלקית ברצונה. 5.יובהר, כי גם העובדה שהמתת העולל בידי המבקשת, מתוך כוונה ספונטאנית, לא באה על-מנת לזכות בירושה, אין בה כדי לשלול את תחולת הסעיף. הסעיף אינו כולל דרישה לכך שגרימת המוות במתכוון תיעשה למטרת-ירושה, וגם מבחינת בסיסו ההגיוני והמוסרי של הסעיף אין מקום לדרישה כזו. המבקשת סבורה כי לשם החלת הסעיף נדרשת "תודעה מינימאלית" שמדובר במוריש, אולם גם לכך לא מצאנו יסוד ואין לומר כי פסלותו של הממית לרשת את הקורבן מותנית בכך שבעת-מעשה ראה הראשון את השני בתור "מוריש פוטנציאלי". "

הדברים מעלים שאלות מוסריות ומשפטיות, כאשר משום מה, מה שברור לכבוד השופט ריבלין ולכל בר דעת, לא היה ברור לביהמ"ש לענייני משפחה, אשר קבע כי האם זכאית לרשת את בנה, מסיבות רגשיות כנראה.

גם בחוק ביהמ"ש לענייני משפחה וגם בתקנות סדר הדין האזרחי, קיים סעיף מפורש הנותן לביהמ"ש לענייני משפחה את האפשרות לשפוט למען מה שהוא רואה כצדק. אלא שלעיתים, הצדק לתפיסתו של ביהמ"ש לענייני משפחה, אינו הצדק כפי שחלקינו או רובנו תופסים אותו.

להלן לינק לדיון המלא:

גירושין - עו"ד יעל גיל - אם שהרגה את בנה לא זכאית לרשת אותו

 

ניתן ליצור קשר עם עו"ד יעל גיל באמצעות הטופס
או בטלפונים: 03-9645334, 052-3535946
שעות פעילות המשרד: ימים א-ה בשעות 8:30-18:30.

© כל הזכויות שמורות לעו"ד יעל גיל.

כל המידע המוצג באתר הינו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/או חוות דעת משפטית. המחברת אינה נושאת באחריות כלשהי כלפי הקוראים ואלה נדרשים לקבל ייעוץ מקצועי משפטי ו/או אחר לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.