עו"ד גירושין | יעל גיל | תביעה רכושית - השבה בגין הטעיה

תביעה רכושית - השבה בגין הטעיה

הוא ארז, רווק כבן ארבעים, משכיל ומצליח, דוקטור למחשבים, אשר בילה את שנות רווקותו בחיפושים אחר האחת.

היא עינת, אישה יפה, כבת 35, בעלת כתואר בהנדסת תעשיה וניהול, חיה עם בת זוג, שתיהן רוצות ילד. יש להן מספר אופציות, אבל עינת אשר ידועה כמי שאינה מכירה את המילה "לא", מחליטה לעשות מעשה.

פגישתם לא הייתה אקראית. עינת ידעה בדיוק מה היא מחפשת. היא חיפשה גבר עשיר, נושא מספר תארים, מישהו שתוכל להביא ממנו ילד וגם מממן עשיר. היא עשתה בדיקות רקע על כמה מועמדים מתאימים ולבסוף נפלה ההחלטה, הקרבן יהיה ארז.

היא ישבה בבית קפה סמוך למקום עבודתו. להכיר אותו, זו לא היתה בעיה. רבים וטובים נפלו שבי בקסמיה. ארז הוקסם מהאישה היפה, המבריקה והמתוחכמת. תוך זמן קצר, הם עברו לחיות ביחד. הוא לא חשד במאומה. הסקס היה נהדר והוא חשב שמצא את אהבת חייו. גם כשהיא הודיעה לו שהיא בהריון, זמן כה מועט לאחר שהכירו ונכנסו לגור ביחד, זה לא עורר בו חשד או התנגדות.

מיד לאחר שנכנסה להריון, דחקה בו עינת לרכוש דירה ביחד, בה יוכלו לגדל את הילד ולהקים משפחה. הוא, שהתגורר עד אז בדירות שכורות, השתוקק להקים משפחה, היה מאוהב עד מעל הראש והסכים מיד. הוא שם את כל הכסף על חשבון הדירה והיא הבטיחה להוסיף על כך מכספיה בהמשך.

הוא רצה להתחתן, אבל לעינת זה לא בער, היא אמרה לו שחתונה זה סתם משהו על הנייר וזה לא מבטיח כלום. אבל ילד, דירה ואישה, זה משהו מוחשי. זה כבר ממש להקים משפחה.

ארז השקיע את רוב הכספים שחסך מעבודתו, לפני שהכיר את עינת ברכישת הדירה. הם עברו להתגורר בדירה והיא נרשמה על שם שניהם. עינת היתה עדין בהריון, כי עברו רק כמה חודשים מאז שהכירו. מספר ימים לאחר שנרשמה הדירה על שם שניהם, סיפרה עינת לארז, שמערכת היחסים ביניהם הסתיימה, ושהיא לא אוהבת אותו יותר. מברור שערך ומבדיקה במגירות בת זוגו ההרה, התחיל ארז להבין. עינת הודיעה לו שהוא צריך לצאת מהדירה. בלאו הכי, היא אמרה, זו תהיה הבת שלך ובודאי לא תרצה שלא תהיה לה קורת גג. זה גם האינטרס שלך, להשאיר לילד ולי את הדירה, היא המשיכה לשכנע אותו.

ארז כואב דווי ומושפל, עזב את הדירה בה התגוררו ביחד. הוא לא האמין שאדם מבריק ומצליח כמוהו, נפל קרבן למזימה כה שפלה. לא היה בו כוח לעמוד אפילו על זכויותיו הבסיסיות.

הוא לא ראה את בתו באה לאוויר העולם, עינת לא הרשתה לו להיכנס לחדר הלידה. היתה עמה זוגתה, עירית.

ואז עינת החליטה שהגיע הזמן לעבור לשלב האחרון בתוכניתה הזדונית והחלה להגיש תביעות נגד ארז. היא תבעה מזונות ומשמורת על הילד ואפילו את כל הדירה, בגינה לא שילמה ולו שקל אחד. היא טענה טענות מטענות שונות, שהיא חסרת כל ושהאב חייב לתת קורת גג לבתו ושמכוח סעיף 40א' לחוק המקרקעין, היא זכאית להישאר בדירה, עד שהבת תגיע לגיל 18. טענות שהיו בלתי מבוססות וללא כל עוגן משפטי איתן בנסיבות העניין, אבל כבר קבענו שעינת היא אדם שנוהג לדרוש הכול ולקבל הכול.

אט אט יצא ארז מן ההלם בו היה שרוי, הוא הבין את התמונה המלאה. התברר לו שעינת היא אישה אמידה וכי יש לה דירה נוספת והוא החליט להילחם עד לזכייה.

מהן זכויותיו של ארז? האם אין לו זכות לגדל את בתו? האם הוא חייב לשלם מזונות גבוהים, אותם דרשה עינת? מהן זכויותיו בדירה?

מזונות ילדים, חייב אדם לשלם לילדיו, הן אם בוצעה "גניבת זרע" והן אם האישה אמידה, שכן, עפ"י החוק במדינת ישראל, אב חייב במזונות ילדיו. לארז יש כמובן זכויות לראות את בתו, שכן הוא אחד משני האפוטרופסים הטבעיים שלה, אבל זכויות אלו מוגבלות לעיתים, הן באמצעות "חזקת הגיל הרך", והן בגין עמדותיהם של חלק מן הפסיכולוגים, פקידי הסעד ובתי המשפט בנושא זה.

ומה לעניין הפן הרכושי?

מהן זכויותיו של ארז בדירה אשר רכש ואשר בה מתגוררות עינת ובתו?

במקרה זה, ארז שילם את כל התמורה בגין הדירה. עפ"י הלכות בית המשפט העליון, לא משנה כמה שילם כל צד, החזקה היא שבני זוג אשר רכשו דירה ביחד ורשמו אותה על שם שניהם, התכוונו לכך, שהדירה תהא של שניהם בחלקים שווים.

בע"א 67/88 דקר נ' דקר, קבע כבוד הנישא כתוארו דאז, כבוד השופט שמגר כי: " כאשר הסכם לרכישת נכס נעשה על-ידי שני בני-זוג, יש בכך ביטוי לרצונם לחלק את הזכויות ביניהם באופן שווה, יהא חלקו בהשקעה של כל צד אשר יהא."

מכאן עולה, שהדירה, במידה שנרשמה ע"ש שני בני הזוג, שייכת לשניהם. כלומר לארז יש זכות למחצית מן הזכויות בדירה בלבד, למרות ששילם את כל התמורה בגינה.אלא שנסיבות מקרה זה, אינן דומות לנסיבות אותן מבקש פס"ד דקר להציג.לא מדובר בבני זוג נשואים, אשר חיים ביחד שנים רבות, אלא בגבר ובאישה אשר התגוררו חודשים ספורים ביחד, כאשר במקרה זה, ביצעה האישה מעשה הונאה כלפי הגבר. בהחלט יתכן גם מצב הפוך, בו גבר מבצע, כפי שידוע למי שדר במקומותינו, מעשי הונאה כלפי אישה.

האם בגין מעשה המרמה, יכול ארז לתבוע ולקבל את מלוא הזכויות בדירה?

עפ"י דיני החוזים חלק כללי, עינת ביצעה הטעיה (סעיף 15 לחוק החוזים (חלק כללי) כלפי ארז. רכישת הדירה ע"י ארז היתה טעות (סעיף 14 א' לחוק החוזים (חלק כללי)). אילולא הציגה עינת בפני ארז, מצג שווא, לפיו, היא אוהבת אותו ומבקשת להקים עמו משפחה, לא היה ארז רוכש עמה את הדירה. אילו היתה עינת, מציגה בפני ארז את האמת, כי היא אישה לסבית, המבקשת להביא ילד לעולם ולהתעשר על חשבון גבר, אשר ירכוש עבורה דירה ואז היא תשליכו אל הרחוב, אין ספק בלב איש מן הקוראים, כי ארז לעולם לא היה מתקרב לאישה זו, לא היה מביא איתה ילד ולא היה רוכש עמה דירה. עינת ביצעה כלפי ארז מעשה נוכלות מן המעלה הראשונה, אשר עולה אף כדי מרמה של ממש.

לעניין זה, קבעה כבוד השופטת נילי מימון בתמ"ש 12042/99 פלונית נגד אלמוני, כדלקמן : "... בן-זוג רשאי לתבוע את בן-זוגו לתשלום חלקו ברכוש או ברכוש מסוים או להחזר רכוש, מכוח דיני המשפט וכללי המשפט הכלליים, כמו הנאמנות, דיני השליחות, המתנה, החוזים, ולעומתם, הגזל, עשיית עושר ולא במשפט, תום-הלב וכדומה.

... ע"א 343/87 פרי נ' פרי [2]; ע"א 495/80 ברקוביץ נ' קלימר [3]; ע"א 5187/91 מקסימוב נ' מקסימוב ...מרמה נותנת זכות למי שרימו אותו לבטל את החוזה ולדרוש את השבת הנכסים שהוצאו במרמה וזה הן לפי דיני חוזים והן לפי דיני נזיקים בדבר תרמית" (ע"א 173/72 גנאיים נ' גנאיים [5])."

... חוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג1973- מדבר בסעיף 15 שבו בהטעיה: 15. מי שהתקשר בחוזה עקב טעות שהיא תוצאת הטעיה שהטעהו הצד השני או אחר מטעמו, רשאי לבטל את החוזה. לענין זה, 'הטעיה' – לרבות אי גילוין של עובדות אשר לפי דין, לפי נוהג או לפי הנסיבות היה על הצד השני לגלותן". הטעיה משמעותה הצהרה טרום חוזית כוזבת שהביאה לידי כריתת החוזה , ובנדון דנן – נתינת המתנה מתוך טעות של הצד השני, בענייננו המשיבה, עקב הטעיה (ג' שלו דיני חוזים, בעמ' 293 ואילך)."

עוד נאמר בפסק דין זה, כי "אף אם הטעות היא טעות "סובייקטיבית", חד-צדדית, אם היא טעות יסודית היא יכולה להוות יסוד לתביעת השבה.

כבוד השופט שוחט קבע בתמ"ש (תל-אביב-יפו) 77832/98 - ב’ נ’ נ' ב’ א’ ואח' . תק-מש 2005(1), 342 ,עמ' 349 כדלקמן : "... חובת ההשבה על פי ס' 1 לחוק עשיית עושר ולא במשפט מדברת על השבה בעין.... ואם השבה בעין בלתי אפשרית או בלתי סבירה לשלם את השווי. חובה זו, בהתאמתה למסגרת השיתוף המיוחדת הנובעת מחיי הנישואין , יש בה כדי להטיל על בן הזוג הזוכה להעניק את מחצית הנכס או את מחצית שוויו של הנכס לבן הזוג המזכה אשר השקיע מזמנו, אונו והונו באותו נכס עד כדי שינויו והפיכתו לנכס שונה מהמקור. (ר' לענין זה פסק דיני בתמ"ש 45181/98 אהרון נ' אהרון דינים משפחה (א) 966").

שני שופטים נכבדים אלו, החילו את הדין האזרחי, על דיני המשפחה.

עוד מן הראוי לאזכר לעניין זה, את העיקרון המפורסם של תום הלב, אשר כנפיו פרושות על כל ענפי ותחומי המשפט.

ברע"א 7478/04 - באר טוביה מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ נ' עומרי נגב ואח' . תק-על 2005(1), 1 , התייחס כבוד השופט רובינשטיין לעניין עיקרון תום הלב וקבע כדלקמן : "... שהם בחינת "ועשית הישר והטוב" (דברים ו' 18), וגם "ועלך סני, לחברך לא תעביד (מה שעליך שנוא, לחברך לא תעשה - א"ר), זו היא כל התורה כולה..", כדברי התנא הלל, בבלי שבת ל"א, ע"א. רבות נזכרים דברי הנשיא ברק ברע"א 6339/97 רוקר נ' סלומון, פ"ד נה(1) 199, 279, "אדם לאדם לא זאב, לא מלאך; אדם לאדם אדם". והיא תמציתו של עקרון תום הלב. עיקרון זה משתרע כידוע על כלל המשפט האזרחי (סעיפים 12, 39 ו-61(ב) לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973.

בד"נ 22/82 - בית יולס בע"מ נ' רביב משה ושות' בע"מ ו-2 אח'. פ"ד מג(1), 441 ,עמ' 484-485, נקבע לעניין עיקרון תום הלב :" דרישתו של החוק היא, כי אדם לאדם - אדם. בקביעה של רמת ההתנהגות הראויה.כ ... תום הלב מניח, בנקודת מוצא, שהצד למשא ולמתן החוזי דואג לאינטרסים של עצמו. תום הלב מבקש להבטיח, כי דאגה זו תיעשה באופן הוגן, תוך התחשבות בציפיות המוצדקות של הצד השני".

בהתנהגותה ובמעשיה, פגעה עינת אף בזכות הקניין של ארז, המוגנת עפ"י חוק יסוד כבוד האדם וחירותו.

בעעמ 2775/01 , שרגא ויטנר נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה "שרונים" (מתוך מאגר נבו) נקבע כדלקמן : "כלל הוא שכאשר ישנן מספר דרכים אפשריות לפרש דבר חקיקה, עדיפה הפרשנות הנותנת משקל רב יותר להגנה על זכות יסוד, והקניין בכלל הזכויות המוגנות. כך נפסק פעמים רבות בבית משפט זה, אף טרם חקיקת חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו (ראו למשל: ע"א 377/79 פייצר נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה, פ"ד לה(3) 645, 651; ע"א 474/83 ועדה מקומית ראשון לציון נ' חממי, פ"ד מא(3) 370, 377). מגמה זו קיבלה משנה תוקף בעקבות חקיקת חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, המעניק מעמד חוקתי לזכות הקניין, ושלאורו יש לפרש גם דברי חקיקה שקדמו לחוק היסוד, באופן שמתיישב עם ההגנה על הזכות (ראו סעיף 3 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו; ).

מקרה זה, אשר נפרס לפניכם, הוא מקרה מקומם. על בית המשפט מוטל, להפעיל שיקול דעת ולא לפעול באופן אוטומטי. במצב רגיל, בית המשפט היה פוסק כי הדירה שייכת לשני הצדדים מאחר שהיא רשומה על שם שני בני הזוג ולא משנה כמה שילם כל אחד כתמורה בגין הדירה, בהיותם בני זוג ומכוח הרישום ודיני המשפחה, היא שייכת לשניהם בחלקים שווים ויש לחלקה ביניהם. אך זה אינו מקרה רגיל ועל כן, ביהמ"ש צריך לפסוק אחרת.

במקרה זה, על בית המשפט להפעיל את שיקול דעתו, ולקבוע שהואיל ועינת ביצעה הטעיה כלפי ארז שלא לומר אף מרמה והואיל שעינת, הציגה מצג שווא בפני ארז וניסתה להתעשר ולא במשפט על חשבונו והואיל שהיא פעלה בחוסר תום לב מובהק בכל מהלכיה כלפיו, הרי שעליה להשיב לו את כל הכספים אשר שילם בגין הדירה. התנהגותה של עינת, הנה בבחינת אדם לאדם זאב ותו לא והיא חורגת מכל נורמה סבירה של התנהגות, הן עפ"י דין והן עפ"י צדק.

עפ"י דיני החוזים ודיני עשיית עושר ולא במשפט, ניתן לקבוע כי על עינת לכל הפחות להשיב לארז את כל הסכומים אותם שילם בגין הדירה. כך אכן נקבע בתיק בו אני ייצגתי את הגבר.

 

ניתן ליצור קשר עם עו"ד יעל גיל באמצעות הטופס
או בטלפונים: 03-9645334, 052-3535946
שעות פעילות המשרד: ימים א-ה בשעות 8:30-18:30.

  

© כל הזכויות שמורות לעו"ד יעל גיל. 

כל המידע המוצג באתר הינו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/או חוות דעת משפטית. המחברת אינה נושאת באחריות כלשהי כלפי הקוראים ואלה נדרשים לקבל ייעוץ מקצועי משפטי ו/או אחר לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.