שלום לך, אבא של....

כבר זמן רב שאני חווה את העדר הסולידריות בין אבות. הניכור הבין-אבהי מפריע לי וגורם לי צער. אם היה מצבנו כאבות שפיר, מילא. אבל כל אחד מאתנו, אם הוא קצת קשוב, רואה ומכיר אבות במצוקה, שהם מנותקים מהילדים שלהם, קצת או הרבה או בכלל. ואולי גם אתה עצמך עובר את החוויה הזאת...

התופעה של נתק של אבות מילדים מתקבלת בחברה הישראלית כתאונה, שכמו כל תאונה - בעצם אין מה לעשות נגדה. ילד בעצם שייך לאמא, אמא היא הורה יותר טוב מעצם בריאתה, אבא הוא רק מפרנס ובעצם לא לוקח חלק ממשי בטיפוח של הילד. ולכן, אם אבא מתנתק מילד בעקבות פירוק המשפחה – לא קרה כלום. לא רק ברווחה ובבתי המשפט למשפחה חושבים ככה – הרבה, הרבה אבות חושבים ככה.

אלא שיש אבות שלא חושבים ככה ושנמצאים בתהליכים כואבים של מאבק על שמירה הקשר עם הילדים שלהם. אבות אלה לא מוכנים לקבל את הדעה השלטת, שההורה הבלעדי הוא האמא. מאשימים אבות כאלה בשורה ארוכה של האשמות: הם בעצם נאבקים על הקשר עם הילדים כדי להרגיז את האמא; הם מעולם לא לקחו חלק בגידול הילדים, אז מה פתאום הם מתעוררים אחרי פירוק המשפחה; הם רוצים להתחמק מתשלום חלקם עבור אחזקת הילדים; הם מופרעים; הם מזיקים לילדים; ומה לא.

המאבק על שמירה הקשר עם הילדים במהלך הגירושים ואחריו הוא מאבק קשה, יקר ומתיש. הרבה אבות מרימים ידיים, מובסים, מתרחקים מהתמונה ומאבדים את הקשר עם הילדים שלהם. יש אבות שמתאבדים. האובדן הוא טרגי - לאבא שאבד את ילדיו, ולילד, שאבד את אביו. תחושת ההחמצה היא קשה. העלבון שבאפליה הוא קשה. ובעיקר מעיקה המחשבה, מה יגיד אותו ילד כשיגדל: "אבא, למה לא נלחמת עליי? איפה היית?".

אם אתה רואה בטרגדיה הזאת עניין שיש לסייע למיגורו, אני מציע לך את הדבר הבא: אותו אבא, שמצוי במאבק איתנים כנגד כוחות עדיפים ממנו בהרבה, זקוק לסיוע. הוא מותש ומתוסכל. חשובה כאן הסולידריות. הוא חייב לדעת שמישהו צועד אתו ומבין את המצוקה שלו. אם מדובר בהליכה לדיון בבית המשפט, בהכנת מסמכים, בליווי לפגישה עם הילד שלו, באירוח האבא עם הילד שלו אם מדובר בילד שגר בעיר אחרת, או בסתם הקשבה סבלנית, שאיננה גוררת אחריה הטפה מעצבנת.

הצעתי היא, שכל אבא "חזק" יאמץ אבא שנמצא בתהליך מתיש של מאבק על שמירת הקשר עם הילד שלו. האימוץ מתבטא בהקשבה, בטיכוס עצה, באירוח האבא והילד, בהליכה משותפת לדיון המשפטי, בקריאה משותפת של פסקי הדין, בכתיבת מכתבים ותיעוד מסודר של מה שקורה, בהפגשת האבא והילד עם הורים וילדים אחרים – לא חסר מה לעשות בנושא הזה.

אני חושב שסיוע מסוג כזה בין אבות יעזור לקהילת הגברים הישראלים להשתחרר מסימפטום "הזאב הבודד", יגבש אותם מול אפליה גדולה ואובדן דרך, ויחזק את התחושה הפנימית שלהם כהורים שאינם נופלים באיכותם מהאמהות. המשימה הזאת חשובה היום יותר מתמיד לאור העובדה, שאבות רבים כבר אבדו, או עומדים לאבד את מקורות פרנסתם עקב המיתון שהולך ומעמיק. המשבר הכלכלי יגרום, כמו תמיד, לפירוקן של עוד ועוד משפחות. יותר ויותר ילדים ימצאו את עצמם ללא קרבה של אבא אוהב ומחבק.

אם אתה רואה בדברים האלה דברים של טעם, אני מציע לך להצטרף לרשימה של אבות שמוכנים להיות "משודכים" לאבות מוחלשים מנטלית ופיזית, באזור המגורים שלך, כדי לסייע להם במידת האפשר לעמוד מול האתגר של שמירה הקשר שלהם עם הילדים. העזרה חייבת להיות חפה מכל תשלום, נקייה מכל אינטרס אישי, אלא מתוך סולידריות אבהית לשמה.

בברכה,

גדעון ברוידא
giddyb@netvision.net.il