אורי, ילד שלי מוכה
בית, שלווה, טלוויזיה מהבהבת בסלון ללא קול. בחדרו המרווח בבית אביו, מכין אורי שיעורי בית, לכיתה ח'. איש מחבריו לכיתה ואף המחנכת, אינם יודעים מה מתרחש בחייו. הזעקה שאינה נשמעת, חורכת את השלווה המדומה של הבית, בחדר הנאה בו לומד אורי.
מחר יחזור אורי אל הגהנום, לבית אמו. כל יום בשובו מביה"ס, מחכה לו אמא בבית, עם השיחות. אבא השאיר לה רכוש וכספים רבים לאחר הגירושין, והיא לא צריכה לצאת לעבוד. כל יום, פרט ל"ימים של אבא", הוא נאלץ להקשיב לשיחות, עם אמא. הוא סיגל לעצמו יכולת התנתקות, אבל זה לא מצליח להשכיח מלבו, את המילים, אשר חורצות וחותכות בלבו פנימה. מילים נוראות אודות אביו, הפושע, הרוצח, הבוגד. כל יום, הוא נאלץ לשמוע מילות נאצה כלפי אביו. אורי חייב להנהן בראשו, מילה לא נכונה מפיו, והכול מתחיל מחדש. המכות, הופכות נוראות והעלבון צורב מבפנים, כמו אש המאכלת את ליבו של אורי.
בתחילה הוא פחד לספר לאבא, אבל ברגע מסוים, יצאה מפיו הזעקה. אז החל הגהנום האמיתי של הילד אורי.
אבא המזועזע, פנה אל הגורמים המוסמכים. הוא ביקש שיעזרו לבנו. הוא פנה אל בית המשפט וביקש לקבל משמורת על אורי, על מנת להגן עליו מפני הסבל ולטפל בו כפי שמגיע לו. אז גברו המכות. אמא חשה שבנה בוגד בה והיא איבדה שליטה לחלוטין. עובדות הרווחה, שאלו שאלות וכך אף המשטרה. השוטר אליו פנו, אחרי מכות קשות במיוחד, לאחר שהשכנים הזעיקו משטרה, אמר לו, "אם היית הילד שלי, גם אני הייתי מרביץ לך, אסור להתחצף לאמא." במהלך המאבק של אבא למען אורי, טענו הגורמים, שהוא "מדבר מגרונו של אבא". אבא מסית אותך. איך אתה מדבר על אמא ? גורמים מטעם רשויות הרווחה טוענים, כי כאשר הורה אחד מכה וההורה השני אינו מסוגל להגן על הילד, יש להעבירו למרכז חירום, לסביבה שקטה. אבא מסוגל להגן על אורי ולטפל בו באהבה ובמסירות. אך לא מאפשרים לאורי לגדול בבית אבא. למה כשאורי אומר שאמא מכה אותו, לא מאמינים לו? הכניסו את אורי למין מוסד סגור כזה – "מרכז חירום", לכמה חודשים, הרחק מהחברים, מביה"ס ומכל המשפחה, לבד. אמרו לו, שאם הוא לא יבקש לחזור לאמא, יכניסו אותו לפנימייה, שאבא אינו רלבנטי. את אבא, מרשים לו לראות ב"מרכז הקשר", שעתיים בשבוע.
חלפו השנים, אורי כבר בכיתה י'. התמונה של אורי עושה שיעורי בית בבית אבא, נראית רחוקה, כמו מעולם שהיה ואיננו עוד. כך קבע בית המשפט.
עד שלא יעשה מעשה והמערכת לא תתחיל לפעול למען טובת הילד האמיתית, ימשיך לבו של אורי לשתות דם. והארץ שותקת והארץ שוקטת.
מהי טובת הילד האמיתית? טובת הילד האמיתית, היא להיות מטופל ע"י שני הורים אוהבים ותומכים, הדואגים לכל מחסורו ולצרכיו, הרגשיים הנפשיים והפיזיים. ביהמ"ש אינו רוצה ויתכן כי אינו מסוגל, לקבוע מהי טובת הילד, מבלי לקבל חוות דעת מן המומחים. ביהמ"ש פונה לפקידי/ות הסעד, אשר לעיתים, במקום לייצג את טובת הילד, הם מייצגים את מה שהם חושבים, כי הנו מאבק על זכויותיו של הבעל או של האישה, עמו או עמה הם מזדהים ועליהם הם מגינים.
אך מה עם טובת הילד? הטובה המקודשת הנישאת בפי כל, אך נשמעת בקול ענות חלושה והדיה מתפוגגים בקולם של הילדים, שאינו נשמע.
במקום להיות במקום המטפל, אשר בעטיו למדו פקידות הסעד מקצוע מופלא כעבודה סוציאלית, כשמציבים אותן בעל כורחן, במקום השופט אשר נדרש להכריע במקום בתי המשפט, הן בוחרות צד. אסור לדרוש מן הגורמים המטפלים לבחור צד, עליהם להיות במקום התומך, המכיל והמקבל, כלפי האנשים הקרועים במאבק גירושין. מי שבחר במלאכת השיפוט, זהו תפקידו לשפוט ועליו לעשות כן ולא להותיר את המלאכה, בידי מי שלא יעד לעצמו את התפקיד מלכתחילה. אדרבא, יעבירו פקידי/ות הסעד את חוות דעתם/ן לבתי המשפט, לאחר שבדקו בדיקה בלתי שיפוטית את ההורים, אך בלי לבחור, בלי לשפוט, בלי לקבוע מסמרות ובלי להעניש את בן/ בת הזוג, אשר אינם חושבים כמותם.
קיימים מקרים מסוימים, בהם נשים מכות, זוכות להגנה תמוהה מאוד מצד פקידי/ות הסעד. ילד להורים גרושים, אשר מתלונן, כי אמו מכה אותו, עלול להיות מועבר בצו ביהמ"ש ל"מרכז חירום". הגורמים, ימנעו מאביו לראותו עקב הטענה המופרכת, כי הוא מסית את הילד. כך, שאב, אשר כל "פשעו" היה הרצון להגן על בנו מהתעללות, עלול להפסיד כל קשר עם בנו. ואני שואלת, איך נעצור את זה? איך נשמור ונגן על ילדינו, אנו ההורים הטובים האוהבים, שרחוקים מעולמו של הילד אורי.
אסור לעשות הנחות להורים מתעללים מכל מין שהוא. עליהם לתת את הדין, על הפגיעה בילדיהם. יש לאסור הרחקת ילדים מבתיהם, מחבריהם ומבית הספר, רק מן הטעם שהם חיים בבית של הורה מתעלל. יש להרחיק את ההורה המתעלל ולפעול נגדו בכל חומרת הדין. טובת הילד וצרכיו, צריכה בכל עת, לעמוד מול עיניהם של הגורמים הקובעים, המחליטים והשופטים, לפני כל דבר אחר !
הנשמה השסועה, הנפש הצעירה והמדממת, אינה יודעת את נפשה. אורי.
