הסכם ממון חלק ב'

הם נישאו בעקבות אהבה גדולה.

"מי חשב שזה יסתיים כך?" לעיתים מזומנות עולה השאלה, התמיהה, הכאב, מפי בני משפחה, קרובים וחברים.

לרב, במהלך מסכת הגירושין עולים רגשות עזים והיצרים מתלהטים. ובמלחמה כמו במלחמה, פונים האוהבים בעבר(?), איש כנגד רעהו. לעיתים קרובות מידי נראה הכאוס הזה כמלחמת הכל בכל, בה מעורבים למצער, ילדי בני הזוג ובה כל אמצעי כשר על מנת לפגוע בבן הזוג.

אחד המקומות הכואבים ביותר לאדם, הנו כיסו. וכך הופך תהליך הגירושין ל"מלחמת הממון".

במאמרי הקודם, ציינתי כי , הסכם הממון עשוי להקל על הליך הגירושין הכאוב.

כאשר בני זוג נשואים מחליטים להתגרש, יש לשניהם זכויות ברכוש המשותף אשר להם.

על בני זוג אשר נישאו עד למועד 01/01/1974, ואשר לא חתמו על הסכם ממון, חלה לעניין זכויותיהם הממוניות, הילכת השיתוף. הלכת השיתוף התפתחה בפסיקה, ולפיה בני הזוג התכוונו לשותפות שווה בנכסיהם, אותם רכשו וצברו במהלך נישואיהם.

לעומת זאת, על בני זוג אשר נישאו לאחר ה- 01/01/1974, חל כאמור במאמרי "הסכם ממון- חלק א'", הסדר איזון המשאבים הקבוע בחוק יחסי ממון.

הבדל מהותי בין "הלכת השיתוף" ל"הסדר איזון המשאבים", טמון במועד מימוש הזכות בנכסים. עפ"י "הלכת השיתוף", זכותם של בני הזוג בנכסים , הנה זכות קניינית וזכויות בני הזוג ניתנות למימוש בכל עת במהלך הנישואין. לעומת זאת, הזכויות עפ"י "הסדר איזון המשאבים" הנן זכויות הניתנות למימוש בהתאם לסעיף 5 (א) לחוק יחסי ממון, עם פקיעת הנישואין עקב גירושין או עקב מותו של בן הזוג.

כאמור במאמרי הקודם מועד מימוש הזכויות כפי שנקבע בסעיף 5 לחוק יחסי ממון, הינו מקור לא אכזב לסחטנות, להתניית מתן הגט בויתור על זכויות כספיות ובכך להסלמת המצב בין הצדדים לסכסוך.

דברי ביקורת לעניין זה השמיע כבוד השופט י.כהן בע"א 2/77 אזוגי נ' אזוגי פ"ד ל"ג (3) 1,

"בעבר לפני חקיקת חוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג- 1973, הבענו כמה פעמים משאלה שהנושא של יחסי ממון בין בני זוג יוסדר על ידי המחוקק מכיון שנושא זה אינו מתאים לחקיקה שיפוטית…. בינתיים המחוקק נזקק לנושא זה, אולם למרבה האכזבה ההסדר שמצא את ביטויו בחוק הנ"ל רחוק מלהניח את הדעת והוא יוצר בעיות קשות וסבוכות. די לציין כאן שבסעיף 5 של החוק נקבעה הזכות לאיזון, כאשר לא נעשה הסכם ממון על פי החוק, רק למקרה של "פקיעת הנישואין עקב גירושין או עקב מותו של בן זוג", אולם החוק לא נתן זכות לבן זוג לתבוע מחצית שווי הנכסים בכל אותם המקרים המרובים, שבהם התערערו כליל היחסים בין בני הזוג אך לידי גירושין לא היגיעו. דווקא מקרים מהסוג האחרון הם נושאי סכסוכים המובאים אצלינו לדיון משפטי, מהסיבה הפשוטה, שבדרך כלל פקיעת נישואין על ידי גט טעונה הסכמת בני הזוג ובמרבית המקרים הסכמה כזו כוללת גם הסכם על הסדרת ענייני הרכוש. לעומת זאת באותם המקרים הרבים שבהם אין בני הזוג יכולים להגיע לידי הסכמה על גירושין וכתוצאה מכך נמשך קשר הנישואין ביניהם, אם כי בפועל הם נפרדו והיחסים ביניהם עורערו כליל, לא יחולו הוראות החוק, פרט לאמצעים לשמירת זכויות לפי סעיף 11), אלא אם נעשה הסכם ממון."

ניתן בהסכם הממון להסיר את אבן הנגף, המתוארת לעיל ולהעמיד תניה אשר תקבע את מועדו של הסדר איזון המשאבים. בתניה זו ניתן לקבוע מועד כלשהו. לגבי המועד, בני הזוג יכולים לקבוע בעצמם או בעצה אחת עם עורך הדין, המנסח את הסכם הממון. ע"י קביעה מפורשת זו בהסכם, ניתן למנוע את הסיטואציה המאפשרת ביצוע סחטנות של מי מן הצדדים כלפי בן זוגו על כל הכרוך ומשתמע מכך.

זאת ועוד, ניתן לקבוע בהסכם הממון קביעות ברורות באשר לסוגיות סבוכות ושנויות במחלוקת אף עפ"י ההלכה הפסוקה.

סוגיה אשר לא ניתן לגביה מענה חד משמעי, הנה הסוגיה העוסקת בבעיית דינן של ירושות או מתנות אשר ניתנו למי מבני הזוג.

מחד, נקבע בחוק יחסי ממון לעניין איזון המשאבים כי, נכסים אשר היו לבני הזוג טרם הנישואין

או שקיבלו במתנה או בירושה בתקופת הנישואין, אינם בני איזון ומי מבני הזוג אשר הנכס שלו, יישאר אותו נכס, מתנה או ירושה, שלו אף בעת פקיעת הנישואין.

יחד עם זאת, קבע השופט בך בע"א 2280/91 אבולוף נ' אבולוף פ"ד מז(5) 596 , שבעניין רכוש שנצבר לפני הנישואין "בסופו של דבר תלויה ההכרעה בכל מקרה בנסיבות המיוחדות של אותם נישואין ספציפיים."

בע"א 806/93 הדרי נ' הדרי פ"ד מח (3) 685 , קבע הנשיא שמגר כי "ספק אם רצוי לבטל בשלב זה- באופן גורף את ההבחנה בין נכסים שנרכשו ע"י אחד מבני הזוג לפני הנישואין לבין נכסים שנרכשו ע"י שני בני הזוג לאחר הנישואין. בעניין זה אני מעדיף לבסס את החלתה של חזקת השיתוף בתיק נתון על העובדות הנפרשות לפנינו".

בע"א 3563/92 עיזבון המנוח מאיר גיטלר נ' דבורה גיטלר פ"ד מח (5) 497 , נקבע כי לא חלה חזקת השיתוף בהתייחס לנכסי אישה, אשר ניתנו לה במתנה ובירושה, בטרם הנישואין, ובמשך כל חייה המשותפים עם בעלה שמרה על נכסים אלה, כרכוש נפרד.

לעומת זאת, בתמ"ש (תל אביב) 14920/96 יונה שנהב נ' שאול שנהב, קבע כב' השופט גייפמן כי כספים אשר קיבלה האישה בירושה ואשר הוכנסו לחשבון המשותף של בני הזוג, הפכו לכספים משותפים ואין להבדיל בין כספי מתנה שהביא הבעל לבין כספי ירושה שהביאה האישה.

בהסכם הממון, ניתן לנסח סעיפים הקובעים באופן ברור מה יהא דינן של מתנות וירושות אשר נתקבלו בטרם הנישואין או במהלכם, באילו נסיבות וכיוצ"ב, ובכך למנוע התדיינות משפטית ממושכת כמו גם ריב ומדון באשר לסוגיה זו.

עניין נוסף אשר ברצוני להציג בקצרה הינו השאלה העולה לאור סעיף 8(א) לחוק הירושה התשכ"ה – 1965 .

סעיף 8(א) לחוק הירושה אומר כדלקמן :

"הסכם בדבר ירושתו של אדם וויתור על ירושתו שנעשו בחייו, בטלים. "

אם כך, נשאלת השאלה, מה היחס בין הסכם ממון אשר קבע זכויות רכושיות אשר נפקד מקומן מן הצוואה? למי יש לתת עדיפות להסכם הממון או לצוואה?

ראשית, מספר מילות הבהרה לעניין סעיף 8(א) לחוק הירושה. הפרשנות המקובלת לגבי סעיף זה היא פרשנותו של כב' השופט ח.כהן בפס"ד יקותיאל נ' ברגמן. לפי דברי כב' השופט, מבחין המחוקק בין ירושה לבין עיזבון. הירושה, היא הזכות שמכוחה עובר במות המוריש העיזבון לידי יורשיו. סעיף 8(א), אוסר עסקאות בירושה ולא בעיזבון. האיסור חל על הסכמים המיועדים לשלול מיורש את ירושתו, או לעשות יורש את מי שאינו יורש, לא על פי דין ולא על פי הצוואה. אך אין סעיף 8(א) עוסק, בעסקאות הנוגעות לנכסי העיזבון.

בעז' (ירושליים) 289/97 – דפנה עמית-ארנולד נ' לוניה אחירם נקבע כי צוואה הסותרת הסכם ממון מוקדם ממנה אינה תופסת.

תמיכה לקביעה זו מוצא כב' השופט בדבריהם של מלומדים העוסקים בתחום הירושה והמשפחה.

לדבריו, פרופ' שילה בספרו "פירוש לחוק הירושה", מגיע למסקנה חד משמעית, כי הוראות חוק יחסי ממון עדיפות על סעיף 8 לחוק הירושה, וזאת, ראשית, מאחר שמדובר בחוק מאוחר וספציפי לעומת חוק מוקדם וכללי. יתר על כן, לטעמו, ברור על פניו כי המחוקק התכוון לעודד הסכמי ממון בין בני זוג והדבר אינו מתיישב עם מתן עדיפות ועליונות לסעיף 8(א) לחוק הירושה על פני הסכמים אלה.

באופן דומה, קבע כב' השופט גייפמן בתמ"ש (תל-אביב) 32240/96 פני פרידל נ' מנהל עיזבון המנוח בן דרור ואח', כי הסכם ממון מכוח חוק יחסי ממון בין בני זוג גובר על הוראת סעיף 8 לחוק הירושה.

כב' השופט אמר, כי חוק יחסי ממון, הנו חוק מאוחר לחוק הירושה ואם קיימת סתירה, יש להעדיף את החוק המאוחר. כמו כן, אף תוקן בחוק יחסי ממון סעיף 11(ג) לחוק הירושה, כך שבסעיף 16(2) לחוק יחסי ממון נאמר : " בסעיף 11(ג) (לחוק הירושה) במקום "הוראה זו אינה באה לפגוע" יבוא: "הוראה זו לא תחול על מה שמגיע לבן זוג לפי חוק יחסי ממון בין בני זוג תשל"ג- 1973 או לפי הסכם ממון כמשמעו באותו חוק ואינה באה לפגוע."

תיקון זה בחוק הירושה קובע, שלא ינוכה מחלקו של היורש בעיזבון, מה שמגיע לבן זוג לפי הסכם ממון כמשמעו בחוק יחסי ממון בין בני זוג.

משמע, לדבריו של כב' השופט, ההסדר שנקבע בסעיף 11(ג) לחוק הירושה בעניין אי ניכוי ערך הרכוש שהוקנה לבן הזוג בהסכם ממון, לאחר פטירת בן הזוג השני מלמד על כך שהסכם ממון, שמקנה לאחר פטירה, רכוש שהיה בבעלות המנוח, הנו תקף וגובר על הוראות סעיף 8 לחוק הירושה.

בהסכם ממון, יכולים בני הזוג לקבוע הסדרים וקביעות בעודם מצויים במערכת יחסים אוהבת ושלווה. הדברים יתבצעו מתוך שיקול דעת ולא בעדנא דרתחא. זאת, מתוך תקווה שלעולם

לא יגיעו היחסים ביניהם לידי כך שיזדקקו להסכם הממון.

קשה לבני זוג אוהבים לכתוב הסכם ממון בטרם נישואין או במהלכם, כשמערכת היחסים ביניהם הינה טובה ואף למעלה מכך. אך דווקא בני זוג המצויים במצב זה, אינם מונעים ע"י אמוציות שליליות ועוינות, אלא להפך. אשר על כן, טוב יעשו אם יערכו הסכם ממון מתוך אהבה וכבוד הדדי, כמו גם מתוך שיקול דעת. כך, שאף אם יסתיימו יחסיהם ביום מן הימים, לא יפעלו מתוך התלהמות היצרים, אלא אף בעת פרידה, ישמרו על צלם האנוש .