גירושין. סקירה כללית

גירושין בין יהודים במדינת ישראל, נעשים באמצעות פעולה, בה מוסר הבעל לאשתו, גט פיטורין לאשתו.

לבית הדין הרבני, יש סמכות ייחודית לדון בענייני נישואין וגירושין בישראל, הנוגעים ליהודים שהם אזרחי ישראל ותושביה. לאף בית משפט אחר אין סמכות לדון בענייני הנישואין או הגירושין וניתן לקבל ולתת גט רק בבית הדין הרבני. בבית המשפט לענייני משפחה, ניתן להתדיין על נושאים שונים כגון : מזונות ילדים, מזונות אישה, תביעות רכוש, משמורת ילדים והסדרי שהות, אבל לא ניתן לדון על גירושין או לקבל ולתת גט.

ענייני הגירושין, כוללים תביעה לגירושין ומתן פסק דין לגירושין. כמו כן, ניתן להגיש לבית הדין הרבני בלבד גם תביעה לשלום בית.

בישראל, אין צורך באשמה, על מנת להתגרש ובני הזוג יכולים להתגרש מכוח הסכמתם בלבד.

יחד עם זאת, במידה והגירושין אינם מוסכמים על שני בני הזוג, נדרשת בבית הדין הרבני עילת גירושין, על מנת לחייב מי מבני הזוג להתגרש שאם לא כן, עלולה התביעה לגירושין להידחות, או שבית הדין ימליץ על בני הזוג להתגרש אך לא יכפה זאת עליהם.

אם בית הדין הרבני השתכנע שקיימת עילת גירושין והוא אף נתן פסק דין לגירושין, לשם קיום פסק הדין נקבע בחוק בתי דין רבניים (קיום פסקי דין של גירושין), התשנ"ה-1995 כי ניתן לתת נגד מי שמסרב לתת גט צווים שונים כגון : צו הגבלה בדרך של עיכוב או שלילה של גמלה או קצבה, או צו הגבלה בדרך של מאסר כפיה כמשמעותו בסעיף 3 או צו הגבלה בדרך של בידוד.

אם קבע בית דין רבני בפסק דין, שאשה תקבל גט מבעלה, והאשה לא קיימה את פסק הדין, רשאי בית הדין באישור נשיא בית הדין הרבני הגדול ובמטרה להביא לקיום פסק הדין, לתת נגדה צו הגבלה.

בית הדין הרבני רשאי, בצו הגבלה, לפגוע בזכויות המפורטות להלן, כולן או מקצתן, לתקופה ובתנאים שיקבע:

(1) לצאת מן הארץ;

(2) לקבל דרכון ישראלי או תעודת מעבר לפי חוק הדרכונים, תשי"ב-1952, להחזיק בהם או להאריך את תוקפם, ובלבד שיהיו תקפים לצורך שיבה לישראל;

(3) לקבל, להחזיק או לחדש רשיון נהיגה;

(4) להתמנות, להיבחר או לשמש במשרה על פי דין או במשרה בגוף מבוקר כמשמעו בחוק מבקר המדינה, תשי"ח-1958 [נוסח משולב];

(5) לעסוק במקצוע שהעיסוק בו מוסדר על פי דין או להפעיל עסק הטעון רישוי או היתר על פי דין;

(6) לפתוח או להחזיק חשבון בנק או למשוך שיקים מחשבון בנק בדרך של קביעה כי הוא לקוח מוגבל מיוחד, כמשמעותו בחוק שיקים ללא כיסוי, התשמ"א-1981;

למרות כל האמור לעיל, הבעל צריך למסור את הגט לאישה מרצונו החופשי, שלא יקום חשש לגט מעושה, אשר אין לו תוקף. במקרים הבודדים, בהם ניתן יהיה לכפות גט על הבעל, לא יהיה בכפיה זו לפגוע בתוקף הגט.

עילות לכפיית גט, הנן לדוגמה : סירוב הבעל לקיים עם האישה יחסי מין, הבעל עובר על מצוות התורה כך שהוא פוגע באפשרות האישה לקיימן, בעל חסר כוח גברא, בני זוג אשר נישאו בנישואין אסורים, ניתן לכפות על הבעל לגרש את האישה. אם הבעל מכה את אשתו או נוהג כלפיה באלימות מילולית, לאחר שבית הדין הרבני, התרה בפניו כי לא יעשה כן, ניתן לכפות עליו לתת גט לאשתו.

מקרים בהם הבעל יהיה רשאי לחייב את האישה לקבל את הגט, הנם לדוגמה: אישה שלא הצליחה להכנס להריון במשך 10 שנים ולבעל אין ילדים מאישה אחרת, אישה הנוהגת פריצות – עוברת על דת יהודית, אשה שעשתה מעשה כיעור- מעשים המחשידים אותה בכך שהיא בגדה בו, כמו נשיקות עם החבר עמו היא בוגדת ברחוב או במסעדה.

קשה מאוד, לאור חוקי הגנת הפרטיות, להוכיח כי אישה בגדה בבעלה וקיימה יחסי מין עם אחר, אמנם ניתן לחייב אישה שהוכח כי זנתה תחת בעלה בגט, אבל לאור הפסיקה של השנים האחרונות, האוסרת פגיעה בפרטיות לשם הוכחת הבגידה, לא ניתן כמעט להשתמש בכלי זה, לשם כפיית גט על האישה.