זמני שהות עם הילדים לעת גירושין

הסדרי שהות בין הורים לבין ילדיהם, מהווים לעיתים, סלע מחלוקת משמעותית בהליך הגירושין. בעבר ובמקרים לא מעטים אף היום, האם מבקשת לשהות יותר עם הילדים והאבות שביקשו לשהות עם ילדיהם באופן שווה, זכו לעיתים מזומנות ליחס צונן ואף עוין מכל הגורמים (רשויות הרווחה, פסיכולוגים, בתי הדין ובתי המשפט).

בתע"ס (תקנון העובדים הסוציאלים), נקבע כי על פקידי/ות הסעד, לכוון את המשפחה להורות משותפת. חלק מרשויות הרווחה, אשר מעבירות תסקיר סעד לביהמ"ש ובו הן ממליצות באשר לזמני השהות ולעיתים באשר לזהות ההורה המשמורן, ממליצות גם במקרים של אבות מעורבים וטובים, המבקשים משמורת משותפת על ילדיהם, על זמני שהות הקרויים 6-8. משמעות הדברים היא, כי לאבות יהיו זמני שהות של יומיים באמצע השבוע בשבוע אחד וארבעה ימים בשבוע השני וחוזר חלילה. לאימהות יהיו שמונה ימים עם ילדיהן בשבועיים ולאבות ששה ימים. על מנת לקבל זמני שהות שווים, יש לרוב להיאבק.

אבות שאינם מעוניינים לגדל את ילדיהם, אין להם לרב כל מחלוקת עם האם, אבל אותם אבות אוהבים, שמעוניינים לגדל את ילדיהם לפחות באופן שווה עם האם, כפי שנהגו מאז שהילדים נולדו, נאלצים עד היום, להיאבק על זכותם זו, כמו גם על זכות הילדים לגדול אצל שני הוריהם, זכות, המעוגנת גם באמנה לזכויות הילד, אותה אישררה מדינת ישראל עוד בשנת 1991.
בפרט, קשה הדבר כשמדובר בילדים מתחת לגיל שש שנים.
משרדנו פועל רבות בתחום זה ודואג לכך, שכל ההורים שמגיעים למשרדנו יזכו לגדל את ילדיהם.

מיכל, מי שהיתה רעייתו של נדב (שמות בדויים), העבירה חד צדדית, ללא ידיעת האב ובניגוד לדעתו, את בנם בגיל שנתיים ממרכז הארץ לצפונה, מרחק של כשעתיים נסיעה. באותה עת, משרדנו לא יצג את נדב והסדרי השהות שנקבעו לצדדים היו כאלו שאיפשרו לו לראות את בנו, ארבעה ימים בחודש בלבד. כשמלאו לילד שש שנים, פנה אלינו נדב ובמשך כשנה וחצי נאבקנו על זכותו לגדל את בנו גם בביתו ולקיים עמו זמני שהות הרבה יותר נרחבים. השופט היה עויין מראשית ההליך ודרש מאתנו למשוך את התביעה, אך לא ויתרנו ושנה וחצי לאחר תחילת המאבק, נדב זכה בבנו, זמני השהות הורחבו משמעותית וטובת הילד, אשר מאושר לגדול גם אצל אביו, קיבלה משמעות ותוקף אמיתיים.

הטקטיקה בה נוקטות נשים מסויימות, כדי להיות הורה עיקרי על ילדיהן ולקבל זמני שהות רחבים עמם, היא כתיבת שקרים והכפשות אודות אופיים של אותם אבות, בלי שיהיה לכך כל קשר למציאות. הן טוענות כי מדובר באב אלים, שתיין, מסומם וכיוצ"ב. או אז, מדובר במאבק קשה ביותר, להוכיח שדברים אלו אינם אמת.
מה שתמוה הוא, שאב טוב, אשר כל רצונו הוא לגדל את ילדיו, צריך במדינת ישראל דהיום, להיאבק על זכותו הבסיסית לגדל את ילדיו. זאת למרות דבריו החשובים של כבוד השופט מ. חשין בע"מ 377/05 שם הוא קבע: " על כל אלה נזכור, כי זכותו של אב להחזיק בבנו אין היא כשאר זכויות שבעולם. נעלה ועמוקה היא משאר זכויות. זכות מן הטבע היא - יש שקוראים אותה "קול הדם".

קיים גם פן נוסף למאבק הנוגע לזמני שהות. אישה אשר גידלה כמעט לבדה את ילדיה לאורך הנישואין, מבקשת לגדלם היום כהורה עיקרי, כאשר לאב יהיו זמני שהות עמם. כשהצדדים עמדו להתגרש, הבעל דרש משמורת משותפת ושווה על הילדים, בהם לא התעניין לפני כן. זאת, משום שהוא רצה לשלם דמי מזונות נמוכים ולא מתוך רצון לשנות את דרכיו ולגדל את ילדיו. השופטת בתיק, נאותה לאפשר הורות משותפת ושווה במקרה זה והאב נהג לקחת מטפלת לילדיו בכל יום שהוא היה אמור לשהות עמם ובסופי שבוע הוא השאיר אותם לבד. האפוטרופסית לדין שמונתה בתיק, הבהירה, כי לדעתה האם צריכה להיות הורה עיקרית, אך פקידת הסעד, הבהירה לביהמ"ש, כי מוטב שהילדים ישהו אצל שני ההורים שווה בשווה. לילדים נגרם עוול, הם חשים גלמודים בבית האב ובפגיעה הזו בילדים, משרדנו מטפל.

המלצתי היא, בפרט בנוגע לזמני השהות עם הילדים, להגיע להסכמים הוגנים ולא להילחם בבתי המשפט, על מנת למנוע פגיעה בילדים ולשמור על טובתם בעדיפות עליונה.