משמורת אב

להלן פסק הדין מתוך אתר הרשות השופטת, אשר הותר לפרסום ללא שמות הצדדים.

בעניין: ר. ס.

ע"י ב"כ עוה"ד מירלה אהרון

נטע מרום התובעת

(להלן: "האם")

- נ ג ד -

ר. ב. מ.
ע"י ב"כ עוה"ד גיל יעל ענת הנתבע
(להלן: "האב")

פסק-דין

כללי:

בפניי תביעות משני ההורים למשמורת קטינה, אשר הגישו הצדדים זה כנגד זו.

השאלה העומדת להכרעה בפני בית המשפט היא שאלת משמורתה של הקטינה, ילדתם המשותפת של הצדדים.

1. השתלשלות העניינים:

א. האם והאב (להלן: "הצדדים") נישאו זל"ז ביום 15/10/98.

ב. מנישואיהם אלו נולדה הקטינה- ע., ילידת 01/07/2003.

ג. בשנת 2004 עברו הצדדים להתגורר, יחד עם הקטינה, ב.......... ש. ב., בעקבות לימודי תואר שני של האם ב...........

2. א. ביום 15/10/06 הוגשו תביעות ע"י האם למשמורת הקטינה בתמ"ש 15991/06 ולמזונות הקטינה- תמ"ש 15990/06.

ב. ביום 03/01/07 הגיש האב תביעה מטעמו למשמורת הקטינה בתמ"ש 15992/06

ג. עם הגשת כתב התביעה, הגיש האב בקשה למשמורת זמנית.(בש"א 1024/07).

3. בהחלטה מיום 7/1/07 נתבקשה פקידת הסעד ליתן המלצה, ולו חלקית, באשר למשמורת הזמנית של הקטינה.

באותה החלטה נאסר על ההורים להוציא את הקטינה ממקום מגוריה הנוכחי וכן מהגן, וזאת על החלטה אחרת.

4. בתסקיר שהוגש ע"י פקידת הסעד- גב' ענ. ל.ר. ביום 10/1/2007 דווחה פקידת הסעד על ארוע שאירע בתאריך 24/10/07 בלילה:

"אני בעצמי נקראתי לבית בני הזוג בלילה ה- 24.10.2007. (צ.ל. 24/10/06-ד.ט.) האם הגיעה למשטרת ..........לבושה רק חלקית והתלוננה שמקשיבים לטלפון שלה ורצתה להתלונן נגד המטפל שטיפל בה. כשלמשטרה התברר כי האם השאירה פעוטה בת 3.5 ישנה לבד בבית (האב שהה בתל אביב כבר מספר ימים קודם לכן). השוטרים הגיעו מיידית לבית המשפחה ונאלצו לפרוץ את דלת הדירה בכדי לוודא את שלום הקטינה".

5. בהתערבותי ועל פי דרישתי נלקחה האם ע"י משפחתה לבדיקה רפואית ולאשפוז. שהתה באשפוז בין התאריכים 25/10/06 ועד 12/11/06.

יש לקחת בחשבון כי הקטינה היתה נוכחת בעת התנהגות אלימה של האם תוך כדי ההתקף הפסיכוטי בטרם אושפזה." (הדגשה שלי ד.ט.).

6. יצוין כי לאחר שחרורה של האם מביה"ח עברה היא להתגורר בנ., תחילה בבית הוריה ולאחר מכן, עברה להתגורר בדירה ששכרה.

בתסקיר הומלץ כי הקטינה תשאר במשמורת האב, אשר מתגורר בש. ב..

7. ביום 17/1/07 הוגש תסקיר נוסף ע"י פקידת הסעד, כאשר אף בתסקיר זה הומלץ כי הקטינה תשאר ברשות אביה, לפחות עד סוף שנת הלימודים של אותה שנה ולאפשר לאם מנוחה נוספת בתקווה כי תגיע לתפקוד ושיקום מלא.

כמו כן, הומלץ כי ישמר קשר קבוע, תכוף וסדיר בין האם ובין הקטינה, כאשר האב ימשיך להסיע את הקטינה אל האם מידי יום חמישי ועד למוצ"ש והאם תשתדל להוסיף ביקור באמצע השבוע בש. ב., במידת האפשר.

8. בעקבות עמדותיהם החלוקות של הצדדים מינה בית המשפט בהחלטה מיום 29/1/07 מומחה אשר יתן חוות דעתו בשאלת ההורה הראוי להיות הורה משמורן במצב הקיים. המומחה נדרש לבדוק, בין היתר, גם את תפקודו של כל אחד מההורים והקשר בינו לבין הקטינה ומה מצבה הרפואי של האם, לאור עברה ואשפוזיה, כן נדרש המומחה לבדוק את האינטרקציה של הקטינה עם כל אחד מההורים והאם המעבר של הקטינה למקום מגורי האם עלול לפגוע בקטינה בשלב כל שהוא.

9. בשלב זה ועד להחלטה אחרת נקבע כי משמורתה הזמנית של הקטינה תהיה בידי האב, תוך קביעת הסדרי ביקור בין האם ובין הקטינה.

10. פקידת הסעד הוסמכה להמשיך ולעקוב אחר מצבה של הקטינה ואחר ביצוע הסדרי השהות וכן הוסמכה לשנותם, במידה ותמצא לנכון עפ"י טובת הקטינה.

כן הורה בית המשפט לפקידת הסעד לעמוד בקשר עם פקידת הסעד בעיריית נ., שם מתגוררת האם, כדי שזו תבדוק את מצבה של האם, מקום מגוריה והאם מקום זה ראוי לגידול הקטינה.

באותה החלטה נקבע גם כי תיק המזונות (תמ"ש 15990/06) יוותר פתוח עד ליום 15/3/07 ובאם לא תוגש בקשה לתיקון כתב תביעה, תמחק התביעה ללא צו להוצאות.

11. ביום 24/5/07 הוגשה חוות הדעת מטעם המומחה בעניין המסוגלות ההורית ע"י גב' מ. א.- פסיכולוגית קלינית מומחית מ"מכון נעמן" (להלן: "המומחית").

המומחית, אשר ציינה במסקנותיה כי: "שני ההורים הם בעלי מסוגלות הורית תקינה והבחירה בהורה המשמורן הטוב ביותר היא בחירה לא קלה" העדיפה את האם כאם משמורנית לקטינה.

12. בעקבות חוות הדעת הגישה ביום 4/6/07 ב"כ האב שאלות הבהרה למומחית.

ביום 14/6/07 הגישה ב"כ האב תגובתה לחוות הדעת.

בעקבות חוות הדעת, עמדת פקידת הסעד ותגובת ב"כ הצדדים נקבע מועד לדיון ליום 24/6/07 , כאשר למועד זה הוזמנה פקידת הסעד הגב' ענ. ל.ר. להחקר על תסקירה.

בתום דיון זה, לאור המחלוקות וחילוקי הדעות בין פקידת הסעד למומחה, הציע בית המשפט לצדדים, על מנת לקצר ההליכים בתיק ולהמנע מהמשך חקירות, לקבל חוות דעת מגורם נוסף כאשר תוצאות חוות הדעת יחייבו את הצדדים, הצעת בית המשפט נדחתה ע"י הצדדים וע"כ נקבעו שלושה מועדים סמוכים להמשך חקירת פקידת הסעד ולחקירת המומחית ליום 6/11/07, 7/11/07 ו-8/11/07.

13. ביום 9/8/07 הגישה האם תגובתה לחוות דעת המומחית.

בדיון מיום 6/11/07 ביקשה ב"כ האם לשנות מההחלטה למשמורת זמנית וזאת לאור המלצת המומחית בחוות דעתה.

14. בית המשפט לא מצא לנכון לשנות מההחלטה למשמורת זמנית וקבע כי:

"כל עוד לא הוכחה טובתה של הקטינה מעבר למה שנקבע עד היום, אין לשנות מהמשמורת ומהסדרי השהות כפי שנקבעו".

יצוין, כי במסגרת אותה החלטה פנה בית המשפט לב"כ הצדדים לחדול מלהעלות טענות המאריכות את הדיונים ומונעות שמיעת הראיות ברצף וכן קבע בית המשפט כי לאחר שמונה מומחה מטעם בית המשפט, לא ניתן להגיש חוות דעת נוספת מטעם מי מהצדדים.

15. בדיון מיום 6/11/07 נמשכה חקירתה של פקידת הסעד.

16. המומחית נחקרה על חוות דעתה בדיון שהתקיים למחרת, ביום 07/11/07.

17. בדיון מיום 8/11/07 הודיעו ב"כ הצדדים כי הצדדים הסכימו ללכת לטיפול וע"כ ביקשו הקפאת ההליכים.

בית המשפט בהחלטתו מיום 8/11/07 נענה לבקשת הצדדים והורה על הקפאת ההליכים בתיק למשך תקופה של 3 חודשים, על מנת לאפשר לצדדים למצות הליך טיפולי, ומועד נוסף נקבע ליום 24/2/08.

בית המשפט ביקש מפקידת הסעד המחוזית לעקוב אחר התקדמות ההליך הטיפולי ולהגיש לבית המשפט עמדתה וזאת מנקודת מבטה כמי שאינה מעורבת ישירות.

18. ביום 29/1/08 הגישה פקידת הסעד המחוזית- גב' מ. ב. עמדתה, במסגרתה דיווחה כי הוחלט על קיום ועדת תסקירים בהשתתפות פקידת הסעד הארצית- גב' ר. צ., פקידת הסעד המחוזית, פקידת הסעד גב' ל.ר., הצדדים וב"כ האם.

חברי הועדה התרשמו מהאחריות המשותפת שגילו ההורים כלפי צרכי הקטינה.

עוד דווח כי ההורים הגיעו להסכמה מלאה שאין להעביר את הקטינה למקום מגורים אחר עד לסיום שנת הלימודים.

19. ביום 24/2/08 התקיים דיון נוסף בפני בית המשפט.

בדיון זה הסכימו ב"כ הצדדים כי בית המשפט יורה לפקידת הסעד המחוזית – גב' מ. ב. להגיש תסקיר מטעמה, כאשר במקביל ימשיכו הצדדים בהדברות ביניהם.

20. בהחלטה מיום 24/2/08 ביקש בית המשפט:

א. לראות גם את נקודת מבטה של פקידת הסעד המחוזית בטרם מתן פסק דין בתיק.

ב. פקידת הסעד המחוזית נתבקשה להתייחס לטענות המועלות ע"י האב בכל הקשור לתפקודה של האם כיום, לאור עברה והאם יש בעברה כדי למנוע ממנה מלשמש כאם משמורנית.

ג. כמו כן, נתבקשה הגב' ב. להגיש תסקיר עם המלצות, כאשר במסגרת ההמלצות נתבקשה להתייחס גם להסדרי הביקור למצב בו יקבע כי משמורת הקטינה תהא אצל האם.

ד. עוד הורה בית המשפט לגב' ב. לבוא בדברים עם ההורים כיצד ניתן להגיע להסכמה, לעניין אפשרות של מעבר מי מההורים לקראת ההורה האחר, בכדי שהקטינה תוכל להנות משני ההורים גם יחד.

עוד קבע בית המשפט כי באם צד מסוים מבקש להמציא חוות דעת מומחה מטעמו ממומחה אשר טיפל באופן אישי במי מהצדדים וידיעתו אינה רק מתוך המסמכים, עליו להגיש את חוות הדעת עד 25 יום לפני הדיון, עם העתק לצד שכנגד ועל הצד שכנגד להביע עמדתו עד 20 יום לפני הדיון. עוד הורה בית-המשפט, כי לקראת הדיון שנקבע יוגשו תצהירי עדות ראשית מטעם עדיו של כל אחד מהצדדים.

בהתאם לאמור, נקבע מועד נוסף ליום 28/4/08 אשר בעקבות בקשת דחייה מוסכמת, נדחה מועד הדיון ליום 5/6/08.

21. ביום 30/3/08 הגישה ב"כ האב בקשה לקבלת עדות בכתב ממומחים שטיפלו באם, לבטל את החיסיון הרפואי ולהארכת מועד לקבל חוו"ד ממומחים אלו, כאשר בגוף הבקשה נתבקש בית המשפט לקבל עדות בכתב מד"ר ש., אשר היה, לטענת האב, המטפל הזוגי של הצדדים למשך חודשים ומד"ר פ., אשר, לטענת האב, טיפל באם בעבר ורשם לה כדורים במצב של התקף חרדה ממנו סבלה.

האב טען בבקשתו כי המומחית שמונתה על ידי בית המשפט לא פנתה למומחים אלו טרם עריכת חוות הדעת וכאשר פנתה אליהם לפני הדיון בבית משפט, מסרו לה כי אינם יכולים לומר דבר ללא מסמך ויתור סודיות.

22. ב"כ האם התנגדה לבקשה בהתבסס, בין היתר, בזכותה של המשיבה לפרטיות ולסודיות רפואית, כאשר, לטענתה, אין הצדקה במקרה זה לפגיעה בערכים אלו וכי עדויות המומחים מיותרות ולא ברור מדוע הן נחוצות.

23. ביום 1/5/08 ניתנה החלטה ע"י בית המשפט לעניין הבקשה להסרת חיסיון לפיה:

"לאור סירובה של הנתבעת להסרת החיסיון הרפואי, אין בית המשפט יכול להעתר לבקשה. בתום ההליך יתן בית המשפט דעתו בדבר המשקל הראייתי שיש ליתן בעקבות סירובה של הנתבעת".

24. קודם להחלטה הנ"ל הגישה פקידת הסעד המחוזית דיווח נוסף, ביום 13/04/08 אליו צורפה ההודעה מיום 29/1/08 ונמסר כי פקידות הסעד לסדרי דין בועדת התסקירים התרשמו כי האחריות המשותפת ברורה להורים, וע"כ אין עוד צורך בהתערבות פקידת הסעד לסדרי דין, וכי פגישה נוספת עם ההורים תתקיים בסוף חודש יוני.

עוד נמסר בדיווחה של גב' ב. כי היות ולא חל שינוי מהותי אצל ההורים לא היה צורך בכתיבת תסקיר, נכון לאותו מועד.

25. ביום 6/7/08 הוגש תסקיר נוסף, בעקבות החלטת בית המשפט, ע"י גב' ב.- פקידת הסעד המחוזית.

גב' ב. הודיעה כי לא הצליחה להביא את ההורים להפסקת ההליך המשפטי וכי כל צד איתן בעמדותיו.

בסיכומה לתסקיר ציינה גב' ב. כי:

"למרות שלכאורה בני הזוג ר. הם הורים אידיאלים שאוהבים את בתם הקטינה ורוצים אך ורק בטובתה, אין הם מצליחים לשנות עמדות ונאחזים כל אחד בבקשת המשמורת, ומסלימים בכך את המצב.

אף אחד מבני הזוג אינו מוכן לעבור למקום מגורים אחר וכל אחד משוכנע שהקטינה צריכה לחיות עמו.

הקטינה מקבלת כיום מספיק שעות אבא ומספיק שעות אמא.

החלטה בדבר משמורת לא תשנה הרבה את כמות השעות שכל אחד מהם נמצא עם הקטינה כיון שכבר היום יש חלוקה הוגנת ויפה של הקטינה עם הוריה.

הקטינה גדלה היום במקום טוב שמעניק לה בטחון, מוקפת בני גילה ואהודה על כולם. שתי המשפחות המורחבות משני הצדדים זוכים לשעות משחק והנאה.

אם ההורים היו גרים האחד ליד השני הייתה כאן משמורת משותפת.

הקטינה יכולה לגבש את זהותה המינית ללא בעיות בתנאי החיים בהם היא גדלה היום.

לצערי, יש כאן מקום להחלטה שרירותית. שכן אחרת המאבק בין ההורים לא יפסק, יהיה ארוך ומתיש וברור שאחד הצדדים תמיד יהיה לא מרוצה".

26. מטעם האב הגישו תצהירים גב' ע. י., גב' ק. ר. ד, גב' נ. ב-. והאב עצמו.

27. יש לציין, כי בית המשפט לא אפשר עדותה של אחות האב- הגב' נ., היות והיא הגיעה על מנת להעיד כמומחית ובית המשפט לא נתן אישור לכך.

28. עדי האב נחקרו ביום 5/6/08, וכן החלה חקירת האב שנמשכה גם 2/9/08.

29. מטעם האם העידו ד"ר י. ב., גב' ק. ה. והאם עצמה.

30. כמו כן, הוגש תצהיר של גב' פ., אשר לא נחקרה על תצהירה.

31. עדי האם נחקרו ביום 10/9/08, וכן החלה חקירת האם שנמשכה גם ביום 23/10/08.

32. גב' ע. ג., אשר אמורה היתה להעיד מטעם האב, לאחר שהוזמנה הודיעה כי אינה יכולה להגיע לבית המשפט היות והיתה אחרי לידה, ע"כ הגיעו ב"כ הצדדים להסדר דיוני, לפיו תגיש תצהיר מטעמה וכי יוגשו לעדה שאלות והיא תענה על שאלות אלו בכתב, כאשר לאחר מכן יוגשו סיכומי הצדדים.

33. בתום הדיון מיום 23/10/08 משנסתיימו עדויות וחקירת העדים, נקבע סדר הגשת השאלות לעדה גב' ג., כאשר סיכומי האב יוגשו תוך 45 יום מיום קבלת תשובותיה של גב' ג. ואילו סיכומי ב"כ האם יוגשו תוך 45 יום מיום קבלת סיכומי ב"כ האב וכן נקבע כי ב"כ האב תהא רשאית להגיש סיכומי תשובה תוך 15 יום מיום קבלת סיכומי ב"כ האם.

שאלות מטעם האם לגב' ג. הוגשו לבית המשפט ביום 1/12/08.

תשובות הגב' ג. לשאלות הוגשו ביום 22/12/08.

34. סיכומים מטעם האב הוגשו ביום 25/2/09.

סיכומים מטעם האם הוגשו ביום 19/4/09.

סיכומי תשובה ניתנו ביום 4/5/09.

ועתה ניתן ליתן פסק דין.

35. טענות הצדדים

35.1 טענות האב

35.1.1 לטענת האב, פקידת הסעד קבעה מפורשות בכל התסקירים כי טובת הקטינה מחייבת כי מקום מגוריה עם האב וכי אף פקידת הסעד המחוזית שנכנסה לתמונה אימצה את המלצותיה.

35.1.2 לעניין חוות דעת המומחית והמלצותיה, טען האב כי חוות הדעת נסתרה לחלוטין הן מדברי פקידת הסעד, הן מהעדויות והן מהחקירה הנגדית של כותבת חווה"ד .

35.1.3 לטענת האב, העדים מטעמו הבהירו לבית המשפט כי אין מקום לשנות את מקום מגוריה של הקטינה וע"כ עליה להמשיך ולהתגורר עמו.

35.1.4 כמו כן, טוען האב כי האם מתכחשת למצבה, אינה מתפקדת במצבי לחץ וכי היא שמה את צרכיה לפני צרכי הקטינה, אינה רגישה לצרכי הקטינה, לא מכבדת הבטחות שנתנה למומחים ולמטפלים, לא אמינה ומתפקדת תוך סיכון הקטינה במצבי לחץ.

35.1.5 עוד טוען האב כי האם סבלה מבעיות נפשיות ומטראומות בעברה, לרבות נסיון התאבדות בגיל 17, דיכאון לאחר לידת הקטינה והתקפי חרדה, אך נמנע ממנו להוכיח זאת בשל החיסיון הרפואי וסירובה של האם להסירו.

35.1.6 מוסיף וטוען האב כי היה והינו המטפל העיקרי בקטינה במשך רוב שנות חייה.

36. טענות האם

36.1.1 לטענת האם, הצדדים הסכימו יחדיו, לאחר שנתגלע משבר בחיי הנישואין, כי האם והקטינה יעברו להתגורר בנ., כאשר הכוונה היתה כי גם האב יעבור להתגורר באזור המרכז לאחר זמן קצר, כאשר הסכמה זו עמדה בעינה גם לאחר האירוע הפסיכוטי שעברה.

36.1.2 לטענת האם, היא הינה אישה בריאה בנפשה, שבעקבות המשבר הקשה בחיי הנישואין בין הצדדים עברה התמוטטות נפשית, אשר במהלכה אושפזה לתקופה בת שבועיים בביה"ח.

36.1.3 עוד טוענת האם כי הינה מצויה במצב רמיסיה מלאה, מטופלת בכדורים ומצויה במעקב רפואי, כאשר היא עובדת כיום בעבודה קבועה ומסודרת בעירית נ.

36.1.4 עד השעה 15:30, מה שמאפשר לה לקחת את הקטינה לגן וחזרה, בהנחה שבית המשפט יפסוק כי הקטינה תהא במשמורתה.

36.1.4 עוד טוענת האם כי עד לארוע שעברה היא זו שהיתה ההורה העיקרי לקטינה בכל הקשור לגידולה ולחינוכה.

36.1.5 האם מבחינתה טוענת כנגד אופיו של האב, אשר הינו, לטענתה, סובל מהפרעת אישיות קשה, אך אינו מכיר בהפרעה זו, וניתן לראות גם מחוות דעת המומחית כי הינו אדם עם קווים נרציסטים בעל קושי בקבלת החלטות.

36.1.6 לטענת האם, במהלך ההליך המשפטי ניסה האב להסית עדים, אשר הגישו תצהירים מטעמה.

36.1.7 האם אף מעלה טענות כנגד פקידת הסעד- גב' ל.ר., אשר, לדבריה פעלה לאורך כל הדרך בחוסר אובייקטיביות, ובשל כך אף, הוחלפה פקידת הסעד, עובדה היא שהמומחית, שמונתה ע"י בית המשפט, הגיעה למסקנה ההפוכה מזו של פקידת הסעד וקבעה כי האם היא ההורה הראוי יותר לגדל את הקטינה.

37. קביעת המסגרת הנורמטיבית והמשקל שיש לחוות דעת המומחה ולתסקירים

חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב-1962 (להלן: "החוק") הינו החוק המסדיר את ענייני הורים וילדים.

סעיף 25 לחוק קובע:

"לא באו ההורים לידי הסכם כאמור בסעיף 24, או שבאו לידי הסכם אך ההסכם לא בוצע, רשאי בית המשפט לקבוע את העניינים האמורים בסעיף 24 כפי שיראה לו לטובת הקטין, ובלבד שילדים עד גיל 6 יהיו אצל אימם אם אין סיבות מיוחדות להורות אחרת".

אכן זהו המקרה העומד לפתחו של בית המשפט ויש על כן לבחון את הקריטריונים שעל פיהם יוכרע הסכסוך ואת המשקל שיש ליחס לתסקיר פקידת הסעד ולחוות דעת המומחה.

37.1 עקרון טובת הילד

37.1א עקרון טובת הילד הינו עקרון העל המנחה את בתי המשפט בעת קבלת החלטות הקשורות ליחסי הורים וילדים, לרבות ענייני משמורת קטינים, כאשר המדובר בעקרון עצמאי ובודד (ראה: ע"מ 10060/07 ופסקי הדין המאוזכרים שם).

כפי שנקבע בע"מ 10060/07:

"...המונח טובת הילד הינו מושג רחב ועמום, אשר עשוי לקבל משמעויות ופירושים שונים בהקשרים שונים, בהתאם למצב העובדתי בכל מקרה ומקרה ובתי המשפט נדרשים לצקת לתוכו תוכן בהתאם למקרה העומד להכרעתם".

"טובת הילד" חשובה כאשר חל פירוד בין ההורים ובעקבותיו נוצרת מחלוקת בקשר המשמורת על הילד. כאשר בית המשפט נדרש להחליט מי מההורים יחזיק בילד, השיקול המרכזי והבלעדי שעומד לנגד בית המשפט הוא "טובת הילד". חשיבותו של שיקול זה הינה כה מכרעת, עד כי כל קביעה שאיננה עולה

עם טובת הקטין, מהווה חריגה מסמכות. כאמור, העיקרון המנחה את בית המשפט הנו טובת הילד וההגנה על האינטרסים שלו.

37.1ב גם הפסיקה דנה בשורה ארוכה של פסקי דין, וקבעה כי המונח "טובת הילד" הנו מונח עמום ורחב אשר מתמלא בתוכן על ידי פרשנותו של בית-המשפט, כך נקבע בע"א 2266/93 פלוני נ' פלוני פ"ד מט(1) 221, עמ' 247:

"שופטים שונים – ואין צריך לומר דיינים בבית הדין הדתי לעומת שופטים אזרחיים- עשויים לעצב את מושג טובת הילד לפי ערכים שונים. טובת הילד איננה עובדה מוסכמת ומקובלת על הכל, ויתכנו לגביה גישות ערכיות שונות...".

37.1ג הפסיקה בישראל ביססה הכרעות הנוגעות לילדים תוך התייחסות לאינטרס "טובת הילד" כשיקול מכריע. לאורך השנים השריש בית המשפט את ההלכה לפיה יש לפרש את המונח העמום "אינטרס טובת הילד" כשיקול מנחה, אשר יש בו אף להוות את השיקול המכריע בסוגיות העומדות בפני בית-המשפט. כך למשל נפסק בתמ"ש 87471/00 פלוני נ' פלוני תק-מש 2004 (1) עמ' 49:

"עיקרון טובת הילד הוכר כעיקרון מנחה בפתרון סכסוכים בתחום דיני המשפחה".

37.1ד בכל מקום בו נדרש בית המשפט לבחון את אינטרס טובת הילד מול אינטרס אחר, בוחן בית המשפט את אינטרס טובת הילד נשוא הדיון. לא זו בלבד, אלא שאינטרס טובת הילד לעולם נבחן על פי נסיבות המקרה הקונקרטי שעומד בפני בית-המשפט כך למשל נפסק בבג"צ 5227/97 דויד נ' בית הדין הרבני הגדול, תק-על 98(3) עמ' 453:

"השיקול של טובת הילד אינו שיקול תיאורטי, שיקול כללי תלוש מן המציאות, ולעולם יעמיד שופט נגד עיניו את טובתו של הילד עליו נסוב הדיון".

37.1ה' אף "האמנה הבינלאומית בדבר זכויות הילד" אשר נכנסה לתוקף בשנת 1991,

הכירה בעיקרון טובת הילד. לצורך יישומה בחקיקה הישראלית הוקמה ועדה בראשותה של שופטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב, כבוד השופטת סביונה רוטלוי. הועדה המליצה כי לאור עיגון טובת הילד בחקיקה הקיימת, על המחוקק לעבור על הפרמטרים הבאים:

א. עיקרון טובת הילד.

1. "בכל פעולהאו החלטה בעניינו של ילד תהא טובת הילד שיקול ראשון במעלה.

2. בעת קביעת טובתו של הילד יישקל מכלול הזכויות, הצרכים והאינטרסים של הילד. בעת קביעת טובתו של ילד מסויים יישקלו זכויותיו, צרכיו והאינטרסים שלו בין היתר לאור הגורמים הבאים:

א. רצון הילד, תחושותיו, דעותיו ועמדותו לגבי הענין הנדון;

ב. שלומו הגופני והנפשי של הילד;

ג. גילו של הילד וכשריו המתפתחים;

ד. מימד הזמן בחיי הילד;

ה. מינו של הילד, מאפייניו ותכונותיו הרלוונטיים לענין הנדון;

ו. ההשפעה על חיי הילד בהווה ובעתיד כתוצאה מן ההחלטה או מן הפעולה;

ז. קשרים ויחסים של הילד עם הוריו ועם אנשים משמעותיים אחרים בחייו;

ח. עמדת הורי הילד ואנשים משמעותיים אחרים בחייו של הילד על הענין הנדון;

ט. הידע המקצועי הרלוונטי לענין הנדון;
י. כל גורם אחר שנקבע בחיקוק כקשור לקביעת טובת הילד ביחס להחלטה או לפעולה בענין הנדון או שיימצא כקשור לה על ידי הגורם המחליט;

3. ההכרעה בדבר טובתו של ילד מסויים תנומק בכתב, תוך פירוט בדבר ההיבטים אשר נשקלו בפועל בעת קבלת ההחלטה בהתייחס לאמור בס"ק (2) לעיל, והמשקל שיוחס להם בהקשר הנדון".

37.1ו מציאות החיים מכתיבה לילד שהוריו נפרדו, שינויים משמעותיים בחייו. הספרות המחקרית מראה כי שקילת טובתם של ילדים שהוריהם התגרשו אינה אלא הרע במיעוטו מכיוון שטובת הילדים מחייבת כי יגדלו במחיצת הוריהם במסגרת תא משפחתי יציב, ואילו בפרידה של ההורים כרוכה מידת מה של ניתוק בין אחד ההורים לילדיו.

(ראה: ע"א 503/60 וולף נ' וולף).

37.1ז משכך, במציאות החיים שלאחר פרידת ההורים מחובתו של בית המשפט לקבוע הסדר משמורת המגשים במידה המקסימאלית את אינטרס הילדים לחיות במסגרת יציבה במשמורתו של ההורה שנמצא מתאים יותר, ויחד עם זאת לשמור על קשר בין הילדים לבין ההורה האחר. לשם כך בית-המשפט עורך בחינה מדוקדקת של כל ההיבטים הרלוונטים. בדיקה זו מתבססת על חוות דעת של מומחים ותסקיר פקידת הסעד.

37.2 חזקת הגיל הרך

בפסיקה ישנן גישות שונות לעניין משקלה של חזקת הגיל הרך כיום, כאשר ישנה פסיקה המתייחסת לחזקה זו כשיקול אחד מבין יתר השיקולים לגבי קביעת משמורת הקטין (ראה: ע"א 493/85 פדידה נ' פדידה, בג"ץ 672/84 אברבוך נ' אברבוך, תמ"ש (חדרה) 3521/04) ומנגד, קיימת גישה, כפי שהובעה ע"י כב' השופטת דורנר ברע"א 4575/00 כי:

"אף כיום אין להמעיט במשקלה של חזקת הגיל הרך הקבועה בסעיף 25 לחוק".

כאמור בעניין "חזקת הגיל הרך" יש דעות לכאן ולכאן ומשמלאו לקטינה, בינתיים, 6 שנים בעת מתן פסק הדין, וכפי שיפורט להלן, איני מוצא מקום להכריע בשאלה זו.

רק אציין כי מחקרים רבים הראו את הקשר בין ילדים "קטני קטנים" לבין אמם שהיה חזק יותר מהקשר עם אביהם, עם זאת חזקה זו הינה אחד מהשיקולים הנשקלים והיא, אינה שיקול הבלעדי ראה : מ.א. 493/85 פדידה נ' פדידה ובג"צ 672/84 אברבוך נ' אברבוך הנ"ל. תמיכה ניתן לקבל גם במקורות המשפט העברי, רבי משה איסרליש מגדולי יהדות אשכנז (1572-1530) נדרש לסוגיית המשמורת בספרו "שולחן ערוך", חלק "אב. העזר" פ' פ"ב סעיף ז' וכך נאמר:

"ודווקא שנראה לבית הדין שטוב לבת להיות עם אמה אבל אם נראה להם שטוב לה יותר לישב בבית אביה אין האם יכולה לכוף שתהיה עמה".

מכאן עולה כי, על פי ההלכה גם בית הדין בוחן את טובת הקטינים וקובע כי לפעמים טובה זו דורשת נתינת המשמורת לידי האב, על אף וחרף גילם הרך. "חזקת הגיל הרך" לא תהווה מכשול לבית הדין לקבלת החלטה שכזו.

37.3 קביעת ההורה המשמורן

קביעת ההורה המשמורן נעשית בהסתמך על חומר הראיות שהובא בפני בית המשפט, לרבות תסקירים, חוות דעת מומחים, חקירותיהם ועדויות שנשמעו (ראה: תמ"ש(חדרה) 3521/04).

בבוא בית המשפט להכריע בקביעת המשמורת לאחר פרידת ההורים עליו "לקבוע הסדר משמורת המגשים במידה המרבית האפשרית את אינטרס הילדים ליהנות ממסגרת יציבה במשמורתו של ההורה שנמצא מתאים יותר ועם זאת לשמור קשר בין הילדים לבין ההורה האחר" (ראה: רע"א 4575/00).

לרכיב שמירת הקשר עם ההורה הלא משמורן ישנה חשיבות בעת בחינת שאלת המסוגלות ההורית, כפי שנקבע לעניין זה בע"מ 384/06:

"במצב דברים זה, בו לשני ההורים מסוגלות הורית, יש חשיבות רבה לבחינת השאלה מי מבין שני ההורים עשוי לאפשר להורה האחר שמירת קשר תקין עם הקטינה, זאת מתוך הכרת החיוניות הרבה בקשר של הקטינה עם שני הוריה"

ע"מ (חי') 384/06 ו.א. נ' ו. (ז) מ., ((פורסם בנבו) , 27.3.07)

כמו כן ראה לעניין זה: פסק-דין תמ"ש (אילת) 1724/00 שניתן ע"י כב' השופטת אשקלוני, וכן ע"מ (ת"א) 1125/99 שניתן ע"י כב' השופט פורת.

37.4 משקל תסקיר פקיד הסעד

עפ"י הפסיקה תסקירי פקידת הסעד מהווים אמצעי משמעותי וחשוב במסכת הראיות שיובאו בפני בית המשפט במסגרת עניינים העוסקים משמורת קטינים. התסקירים הינם בגדר חוות דעת המעניקות למונח העמום "טובת הילד" ממשות ותוכן קונקרטי. לפקידי הסעד הכלים, הניסיון והמומחיות המקצועית לבחון את השאלות המתעוררות כאשר הקטינים נמצאים חוצץ בין שני ההורים הניצים, כפי שנקבע בר"ע 4575/00 פלונית נ' אלמוני.

ועוד קודם לכן, בע"א 3554/91 פלונית נ' היועמ"ש שבו בית המשפט התייחס למעמדו של תסקיר פקידת הסעד כדלקמן:

"לפקידי-סעד יש מעמד מוכר ומוגדר בחיקוקים שונים - בכללם חוק האימוץ וחוק הנוער טיפול והשגחה) שכבר נזכרו - ומוקנות להם סמכויות בתחומים רבים. תסקיר המוגש על-ידי פקיד- סעד לבית המשפט איננו, אמנם, בגדר חוות-דעת של מומחה, כמשמעה בסעיף 20 לפקודת הראיות [נוסח חדש] התשל"א-1971, אך, על-פי-הדין, עשוי פקיד הסעד - ובדרך-כלל גם נדרש - לכלול תסקירו גם את חוות דעתו. כך מתחייב מהוראת סעיף 2 לחוק הסעד (סדרי דין בעניני קטינים, חולי נפש ונעדרים), התשט"ו-1955:"2. רשאי בית המשפט לצוות על פקיד סעד לחקור בנידן קטין ולחוות דעתו תסקיר בכתב.

והוראה זו, ביחס למהותו של התסקיר המתבקש, חלה, מכוח דין, על תסקיר המוגש ל-ידי פקיד-סעד בהליך שיפוטי שעניינו אימוץ (ראה סעיף 22 לחוק האימוץ). מיגוון הנושאים בהם רשאי פקיד-סעד לחוות את דעתו, במסגרת תסקירו, איננו מוגדר או מוגבל, ובעניינים המסורים לסמכותו, או שבית המשפט מטיל עליו לחקור ולדרוש בהם, מותר לו - והוא אף מצופה - לחוות דעה, לא רק בתחומי נושאים שיש לו בהם הסמכה פורמלית, על יסוד לימודים במסגרת מוסדית מוכרת, אלא גם בתחומים שקנה בהם ידע וניסיון במסגרת עבודתו המעשית כפקיד-סעד. אינני מוצא כל היגיון בהגבלת הנושאים, בהם רשאי פקיד-סעד לחוות דעה במסגרת תסקירו, ובלבד שיש להם נגיעה לשאלות שהתסקיר מיועד להאיר. וגם על-פי המבחנים המקובלים לקבילות חוות-דעת של מומחה, לפי סעיף 20 לפקודת הראיות, תסקיר אשר כזה ראוי להתקבל (השווה: ע"א 745/82 שחר ואח' נ' בור ואח', פ"ד מ(46 (2, בעמ' 50; וע"פ 436/88 רבינוביץ נ' מדינת ישראל, פ"ד מג(553 (1, בעמ' 556-555). לא למותר להזכיר, שמשקלו הראייתי של תסקיר המוגש על-ידי פקיד-סעד, והמשקל שיש לייחס לחוות-דעתו של פקיד הסעד, בכל עניין ועניין, נתונים - ככל ראיה אחרת - לקביעתה של הערכאה הדיונית."

(ראה בעניין זה גם: תמ"ש (ק"ג) 3551/05, תמ"ש (ת"א) 59329/00)

37.5 משקל חוות דעת מומחה

הפסיקה מעניקה חשיבות רבה לחוות דעת מומחים "הן בשל יכולתם לבחון את השאלות המתעוררות בכל מקרה בעין מקצועית והן בשל היותם גורם ניטרלי לעומת ההורים היריבים" (ראה: רע"א 4575/00 הנ"ל).

עוד נקבע ברע"א 4575/00 הנ"ל כי ככלל יאמץ בית המשפט את המלצת המומחה, "אלא אם כן קיימים טעמים נכבדים ובעלי משקל ממשי, המצדיקים סטיה מאותה המלצה".

יחד עם זאת, כפי שנקבע בע"מ 27/06 פלוני נ' פלונית:

"...ההכרעה השיפוטית מתחת ידו של השופט היא יוצאת, לא מתחת ידו של המומחה המקצועי. כבכל תחום בו מתבקשת קבלת חוות דעת מומחה, אין בית המשפט משמש "חותמת גומי" לעמדת המומחה המקצועי, אין הוא רואה בה עובדה מוגמרת אלא המלצה אשר ככלל יש ליתן לה משקל רב ביותר, אך לא מכריע. האחריות בקבלת ההכרעה מוטלת אפוא כולה על כתפי בית המשפט ואין הוא חולק בנטל האחריות עם כל מומחה או מומחים מקצועיים, יהיו אלה רבים ככל שיהיו. לפיכך, משהונחה בפני בית המשפט חוות דעת מומחה, וגם אם תהא זו נחרצת, ברורה וחד משמעית, אין בית המשפט פטור מהפעלת שיקול דעת שיפוטי עצמאי בגיבוש הכרעת אכן, בתחום רגיש, עדין ומורכב זה

נדרש בית המשפט לגבש הכרעה עצמאית, תוך שהוא נעזר בחוות דעת הגורמים המקצועיים שמונו על ידי בית המשפט, בראיות נוספות אשר הובאו בפניו ואשר את המשקל שיש ליתן להן הוא בוחן, באמות המידה שהתווה המחוקק, בפסיקת בתי המשפט, ואולי יותר מכל - תוך שהוא מדריך עצמו בניסיון החיים, בשכל ישר, ברגישות ובהבנה למצבו המורכב של כל אחד מן המעורבים בעניינים אלה. סיכומה של נקודה זו, האחריות הכבדה המוטלת על כתפי בית המשפט מחייבת אותו לבחון את חוות הדעת לגופה, ואין הוא מסיים מלאכתו בעיון בחוות הדעת ובקבלת המלצת המומחים ".

וכפי שנקבע בע"מ 10060/07:

"ואולם, יתכנו מקרים בהם אין מנוס מהכרעה המנוגדת לאמור בחוות הדעת, כאשר קיימות ראיות בעלות משקל מהותי המצדיקות זאת".

לעניין משקל חוות דעת מומחה ראה גם: תמ"ש (אילת) 1724/00 ע"י כב' השופטת אשקלוני- שם לא קיבל בית המשפט את המלצות המומחה, כאשר נקבע שם כי:

"על אף כי חוות הדעת מהוות חלק חשוב ומשמעותי של מסכת הראיות שבפני בית המשפט, ולרוב על בסיסה תגובש תמונת המצב, יתחשב בית המשפט בבואו להכריע בסוגיות כאמור, גם בראיות נוספות אשר הובאו בפניו, באמות המידה שהותוו בחקיקה ובפסיקה".

כמו כן ראה בתמ"ש (ת"א) 10771/05 דברי כב' השופט גייפמן:

"חוות דעת אנשי המקצועות הטיפוליים מהווים אמצעי חשוב וחיוני להכרעות בסוגיות הכרוכות בנושא משמורת קטינים. ביהמ"ש מייחס חשיבות רבה לחומרים מקצועיים אלה, אולם אינו מאמצם כדבעי".

עוד ראה בעניין זה פסק הדין בע"מ (ת"א) 1152/04 שם אומצה דעתו של כב' השופט שילה ובית המשפט ביטל את פסק הדין של בית משפט קמא ולא קיבל את המלצת המומחית.

חשוב לציין, כי חוות הדעת משמשות כלי עזר הניתן לבית המשפט, אולם היושב בדין אינו חייב לאמץ אותה, אך בשל מקצועיותם של המומחים אשר מהווים גורם ניטרלי ואובייקטיבי הרי שבהעדר ראיות לסתירה בית-המשפט יאמץ את מסקנותיהם.

במסגרת פסק דין זה, לאור המחלוקות שבין הצדדים, על בית המשפט מוטלת האחריות להכריע בין עמדות פקידות הסעד, המומחית ושאר העדים.

דיון

בית המשפט יסקור להלן את העדויות, אשר הובאו בפניו.

38. תסקירי פקידות הסעד וחקירת פקידת הסעד

38.1 כאמור, פקידת הסעד- גב' ענ. ל.ר. (להלן: "פקידת הסעד") בתסקיריה המליצה כי משמורת הקטינה תהיה בידי האב.

בתסקירה המשלים מיום 17/1/07 נימקה פקידת הסעד את המלצתה:

"העקרון על פיו אנו בוחנים את שאלת המשמורת הוא עקרון "טובת הילד", שהינו עקרון על. כאן נוכל להעלות מספר נימוקים נוספים:

1. לאב, להערכתנו, יש יכולת עדיפה להענות לצרכים המשתנים והבלתי צפויים של הקטינה. להתרשמותנו, האב מעמיד את צרכי הקטינה במקום הראשון לפני צרכיו הוא.

2. להערכתנו, האב הוא בעל יכולת תפקוד במצבי לחץ, לעומת האם המתקשה בכך.

3. בנסיבות הנוכחיות, יכולת האב לספק לקטינה יציבות וקביעות היא יכולת עדיפה על זו של האם. הוא אף מסוגל להיתארגן במהירות ולהיענות למצבים חדשים הנוצרים.

4. האב בעל יכולת להיעזר בהדרכה מקצועית ולפעול עפ''י המלצת גורמי המקצוע , לעומת האם שאמנם מתייעצת אך פועלת במהופך, בנוגע לטיפול בקטינה."

38.1א. פקידת הסעד- גב' ל.ר. נחקרה בבית המשפט, לאחר שהיתה מונחת כבר חוות דעת המומחית, הסותרת, בעצם, את המלצתה.

38.1ב. פקידת הסעד עמדה על עמדתה, אף לאחר קבלת חוות דעת המומחית, תוך שהיא מביעה ספקות ביחס להמלצות המומחית (ראה: עדותה של פקידת הסעד בעמ' 1 לפרוטוקול מיום 24/6/07 שורה 15). פקידת הסעד נסמכת, לדבריה, על המציאות, בעת, שלטענתה, לא ראתה את תוצאות המבחנים, כפי העולים בחוות הדעת של המומחה כתואמים את המציאות בפועל (ראה: עמ' 4 שורות 18-21, עמ' 5 שורות 16-17, עמ' 8 שורות 16-19).

38.1ג פקידת הסעד בחקירתה העידה כי חל "שינוי מהותי" במצבה של האם (ראה: עמ' 1 לפרו' מיום 24/6/07 שורות 22-23), אך עדיין עמדה על דעתה כי יש להותיר את משמורת הקטינה בידי האב, כאשר, לדבריה, האב התמודד במצבי לחץ טוב יותר מאשר האם וכי "בפרק הזמן שעבר מאז המשבר הנפשי ועד היום, אין אנו יכולים להיות בטוחים מה יהיה הלאה" (ראה: בעמ' 4 לפרו' מיום 24/6/07 שורות 20-21).

38.1ד עוד העידה פקידת הסעד לעניין זה, כי השיקול בדבר מצבה של האם הינו שיקול אחד מבין מכלול השיקולים וכי אינה סבורה שיש לבצע שינוי במצבה של הקטינה, בשים לב לטובתה של הקטינה במקום בו היא מתגוררת כיום (ראה: עמ' 16 לפרו' שורות 6-11).

38.1ה' שיקולים נוספים אותם לקחה בחשבון פקידת הסעד, לדבריה, הם האירוע הפסיכוטי שעברה האם, מכלול הטיפולים, תאור המצב והערכת ההורים (ראה: בעמ' 16 שורות 18-19).

בעדותה של פקידת הסעד מיום 6/11/07 עדכנה פקידת הסעד את בית המשפט בדבר מצבה של הקטינה:

"על פי דיווח הגננת הקטינה במצב מצוין, משתפת פעולה השתלבה לגן חדש בטרום חובה, הילדה שמחה ומתפקדת אופטימית, משחקת, משתפת פעולה ובסך הכל מצבה טוב. יש ימים קשים, שבהם האמא מב.ת ולמחרת זה יום לא פשוט לקטינה בו צריכה יותר תשומת לב וטיפול מותאם.

בסך הכל הקשר של הגננת עם האב הוא יום יומי ומקבלת עדכונים בקשר למה שרלוונטי לקטינה ומעדכנת את האב וההתרשמות של הגננת והאחראית כי הילדה מתפקדת במצב טוב.

האם מקפידה מאוד לבקר. ומבצעת אותם במלוא האחריות מגיעה כל יום שלישי אחר הצהריים ונשארת עד למחרת בבוקר.. הבנתי שהיה קושי בפרידה בבוקר. וזה הסתדר. האם שומרת על זכותה ושומרת על הביקורים.

הפרידות תמיד אירוע שהוא לא פשוט אך להערכתי בזמן האחרון הן פחות טראומטיות. היו כמה אפיזודות שהיו מאוד קשות , אך על ידי עזרה של האם לאב לקבל את הילדה והדברים עברו בצורה סדירה". (ראה: עמ' 14 לפרו' מיום 6/11/07 שורות 8-19).

38.2 פקידת הסעד בחקירתה הנגדית מסרה כי לא מצאה עדות לאמור בחוות דעת המומחית כי האב זקוק לרגיעה וכי מצבי לחץ יכולים להביאו להתנהגות אימפולסיבית (ראה: בעמ' 20 לפרו' מיום 6/11/07 שורות 16-18). היא אף לא התרשמה כי האב הינו "סוג של שחקן", כפי העולה מחוות הדעת, כאשר, לדבריה, "בתקופה ארוכה קשה לשחק" (ראה: עמ' 21 לפרו' מיום 6/11/07 שורות 14-16, עמ' 23 שורות 10-12).

38.3 על אף המלצתה של פקידת הסעד כי משמורת הקטינה בידי האב, הבהירה בעדותה כי יתכן ועניין המשמורת ישקל פעם נוספת בגילאי ההתבגרות (ראה: עמ' 26 לפרו' מיום 6/11/07 שורות 11-14).

38.4 יצוין כי פקידת הסעד המחוזית, גב' מ. ב., ציינה בהודעתה מיום 13/4/08 כי הוחלט בועדת תסקירים להותיר את המצב על כנו עד סוף שנת הלימודים.

38.5 בתסקיר הנוסף שהוגש ביום 6/7/08 ציינה גב' ב. כי אין מנוס מהכרעה שרירותית לאור התנהלותם ותפקודם של ההורים.

38.6 פקידת הסעד המחוזית לא נחקרה על תסקיריה.

להמשך לחץ כאן

לצפייה בפסק הדין בקובץ PDF

משמורת אב

יכול לעניין אותך גם...

הרצאה מתוך ערב עיון אלימות נגד ילדים במשפחה

משמורת כלבים

הסכמי ממון / גישור