מזונות ילדים - החלטה חדשה של בית המשפט העליון ומשמעותה

ביום 23/06/09, נתן כבוד השופט א. רובינשטיין החלטה בבע"מ 3432/09, בעניין מזונות ילדים. בהחלטה זו, מתעלם כבוד השופט רובינשטיין באופן מוחלט מהכנסות האם, אליהן התייחסה כבוד השופטת אילה פרוקצ'יה בהחלטה בעניין אוחנה ובפסק הדין בעניין צינובוי. כבוד השופט רובינשטיין, מתייחס באופן בלעדי להכנסות האב ולרכושו של האב, כאשר הוא דחה את בקשת רשות הערעור של האב לעניין מזונות הילדים, אך מצא לנכון להתייחס מפורשות ולהרחיב, לעניין חסכונות האב וזכויותיו הסוציאליות ולהשפעה שיש לחסכונות הללו לעניין קביעת גובה המזונות.

כבוד השופט רובינשטיין קבע לעניין זה (מתוך המאגר המשפטי נבו) כדלקמן : "אף אנכי נוטה לגישה שתוארה מפי השופט ע' קמא, אך סבורני כי קשה לקבוע בנושא כלל נוקשה, לפיו "ניכויי רשות" או אף "ניכויי חובה" מסוגים מסוימים ישוקללו ואחרים לא ישוקללו באופן קבוע לעת בחינת היכולת הכלכלית של האב; על הדברים להיבדק לגופם בנסיבות כל מקרה. מתפקידה של הערכאה הדיונית לבחון את מכלול הנסיבות, ולהגיע לפתרון המאזן באופן האופטימלי בין השיקולים השונים: במקום בו צרכיהם החיוניים של הילדים מחייבים זאת, אף קופות וקרנות שונות צריך שיהיו נגישות לצרכי הילדים, גם במחיר של ויתור על הטבות כלכליות. במקום בו ישנו מרחב תמרון רחב יותר, יש להתחשב באותן הטבות; הגדלת הסכומים הפנויים בהווה עלולה לעתים להקטין את "העוגה הכוללת", ובכך להפחית את המשאבים העומדים גם לטובת הילדים בעתיד (ברי שכך הוא במקרים של חיסכון פנסיוני, ובפרט אם על האב להמשיך לשלם מזונות לאחר הגיעו לגיל פרישה). אף לדעתי, לא הרי חלק מתכנית פנסיונית כהרי חיסכון "רגיל" בעל נזילות גבוהה יחסית. ומנגד, תיתכן – כפי שציין בית המשפט המחוזי בנידון דידן – "הברחת" כספים מחיוב המזונות באמצעות חיסכון, דבר שאין להלמו. על הערכאה הדיונית לשקלל איפוא את הצרכים המיידיים והעתידיים, ולעתים אף לנקוט ב"פתרונות יצירתיים" להבטחת צרכי הילדים תוך מזעור הפגיעה בהוריהם. ועוד, ניתן לעתים לדחות את התשלום בגין חלק מהוצאות הילדים למועד בו עלות שחרור הכספים תהיה פחותה. סיכומם של דברים, יש לאזן בכל מקרה בין היתרון שבהכרה בכספים הללו לענין ניכוי (וכמובן יש הפרשות שאין ניתן להפכן לנזילות), לבין החיסרון שבאבדן ההטבות במבט לעתיד אם לא יוכרו, תוך התייחסות גם להשפעה על יכולתו של האב לתמוך בילדיו במועדים עתידיים רלבנטיים. כללם של דברים, שאלת ההכרה בניכויי רשות אמנם אינה מה בכך, אך אין היא נתונה לטעמי להכרעה כוללנית, והיא ברובה עובדתית ותלוית נסיבות; ככזו אין היא מצדיקה מתן רשות ערעור בגלגול שלישי (רע"א 10799/05 דמרי נ' בנק הפועלים בע"מ (לא פורסם) [פורסם בנבו])."

כידוע, על פי הדין האישי, החל במדינת ישראל, רק האב חייב במזונות ילדיו הקטינים. מאז ההחלטה בעניין אוחנה ופסק הדין בעניין צינובוי, בשנת 2005, חל כרסום מסוים בחוק זה ובתי המשפט לענייני משפחה, נוטים לקבוע א גובה המזונות, שעל האב להעביר לידי האם המשמורנית עבור הילדים, עפ"י השכר נטו כשהם מורידים מהשכר ברוטו, לא רק ניכויי חובה. כמו כן, היתה התייחסות לפחות בשולים, להכנסות הפנויות של האם. פסק דין זה, בהרבה מובנים מחזיר את הגלגל אחורה ובפועל נותן פרשנות מאוד צרה לחקיקה הקיימת, הקובעת כי על האב מושתים מלוא המזונות של ילדיו.

בעבר כתבתי על כך מאמר, על פיו, חוסר שוויון זה, בעידן המודרני, בו נשים רבות מפתחות קריירה, הנו בלתי סביר.

גירושין

בפועל, מאחר שהמשמורת על הילדים נקבעת לרוב אצל האם, מובן שאף היא מפרנסת את הילדים הגדלים בביתה ומובן, כי דמי המזונות הנפסקים מהאב לידי האם עבור הקטינים, לרוב אינו מכסה אף מחצית מן הסכומים שהאם מוציאה בפועל על ילדיה. מכאן יוצא, כי בפועל שני ההורים נוטלים חלק בפרנסת הילדים.

הבעיה העיקרית בעיני קיימת, כאשר מדובר באב דל אמצעים, אשר למרות שהוא עובד מהבוקר עד הערב, הוא אינו יכול להעביר דמי מזונות של שלושה ילדים לידי האם, כאשר לו, לא נותר כל אמצעי לכלכל את עצמו.

נשאלת השאלה, האם בהחלטה זו, מסמן בית המשפט העליון כי לדעתו, יש לחזור אחורה ולחייב את האב במלוא מזונות הילדים, בהתחשב ברכושו, בלי להתייחס כלל להכנסות הפנויות של האם. לדעתי, התשובה היא כן. מדובר בהחלט בהחלטה המשיבה את הגלגל אחורה.

להלן לינק לדיון המלא:

גירושין - עו"ד יעל גיל - מזונות ילדים - החלטה חדשה של בית המשפט העליון ומשמעותה