ערעור על גובה מזונות ילד, התקבל

הרכב השופטים, כבוד השופטת חנה בן - עמי, כבוד השופטת תמר בזק - רפפורט וכבוד השופט דוד מינץ, מבית המשפט המחוזי בירושלים, נתנו פסק דין לטובת אב, אותו יצגתי בערעור מזונות. כבוד ההרכב הודיע לאישה בפתח הדיון, שהם מתכוונים להפחית את המזונות.

בערכאה הראשונה (בה לא ייצגתי) נקבע כי אב אמיד, ישלם מזונות בסך 4500 ₪ לחודש, בתוספת מחצית הוצאות רפואיות חריגות, מחצית חוגים וקייטנות, לילדה אחת, בעלת צרכים רגילים. הילדה נולדה, מרצון חד צדדי של אישה, עמה היה לאב קשר רופף במשך כשלוש שנים. יחד עם זאת, האב לקח אחריות על הילדה ועל מזונותיה, מהרגע הראשון והפעוטה מקיימת הסדרי שהות כמעט שוויוניים עם האב, כאשר כמעט מחצית השבוע היא נמצאת אצלו. יש לציין כי מדובר בשני הורים רווקים, שלא נישאו מעולם.

השופטים אשר קראו את החומר הרב שהוגש להם והיו בקיאים בו לפרטי פרטים בתיק, הבינו כי נעשה כאן עוול חמור, באשר בית המשפט בערכאה הראשונה, פסק פסיקה שרירותית, ללא כל קשר לצרכי הילדה. לא אף זאת, כי האישה לא הוכיחה את צרכי הילדה, הקבלות שצרפה, אשר הוכח כי חלקן לא היו שלה, הוכיחו, כי היא מוציאה על הילדה כ 1200 ₪ לחודש, כאשר היא תבעה 9000 ₪ לחודש דמי מזונות. האם, אף היא אמידה, בעלת מספר תארים ומקצועות ובעלת דירה באזור יוקרתי, שיקרה, הבריחה רכוש וניסתה לצייר עצמה כענייה מרודה ובכך הטעתה את בית המשפט בערכאה הראשונה.

השופטים הבינו בדיוק את כל התמונה והבהירו לאישה חד משמעית, בהתאם לאמור בהודעת הערעור שהגשתי, כי היא רשאית לקבל דמי מזונות עבור הילדה, אך העובדה שהאב הוא אמיד, זה בודאי משמח עבורו, אבל לאישה אין כל זכויות ברכוש זה והיא אינה רשאית, באמצעות דמי מזונות מנופחים מעל ומעבר לכל סבירות, להכניס את ידיה החמדניות לכיסו.

עוד הבהירו השופטים, כי העובדה שהילדה נמצאת כמחצית השבוע בבית האב, גם היא מהווה שיקול לעניין פסיקתם.

עד היום, מסיבות תמוהות ביותר, בתי המשפט אינם לוקחים בחשבון בחישוב המזונות, את זמני ההורות. כך, שגבר אשר יש לו הסדרי שהות רחבים הכוללים לינות אמצע השבוע וסוף השבוע, ישלם בדיוק כמו גבר שאינו רואה כמעט את ילדיו.

אתמול, הבהירו שופטי המחוזי את עמדתם כי הם לוקחים גם שיקול זה בחשבון.

לאחר שהשופטים הביעו את עמדתם הברורה, הם שאלו את הצדדים אם הם מוכנים לפסיקה לפי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט (סעיף על פיו, בהסכמת הצדדים, בית המשפט פוסק על דרך הפשרה, כפי שהוא מוצא לנכון). מאחר שהיה ברור כי השופטים כבר החליטו, נתנו הצדדים הסכמתם לפסיקה המידית על דרך הפשרה. בפסק דין, כמעט חסר תקדים, הופחתו המזונות מסך של 4500 ₪ לחודש לסך של 3000 ₪ לחודש, בתוספת מחצית מהמזונות, בהם מתחלקים שני ההורים שווה בשווה.

הרקע המשפטי לפסיקה הנו הדין העברי, שהוא הדין האישי החל על יהודים במדינת ישראל. על פי הדין העברי, על האב יש ליתן לילד מזונות עפ"י צרכיו ולא עפ"י עושרו של האב.

פרופ' מנשה שאווה ז"ל, בספרו הדין האישי בישראל, בעמ' 271, כתב כדלקמן : ביחס למידת המזונות, חובתו של האב לזון ילדיו הקטנים היא רק "כפי צרכן בלבד" (הרמב"ם הלכות אישות פרק י"ג הלכה ו' ("ואינו נותן להם לפי עושרו אלא כפי צרכיו בלבד"), שו"ע, אה"ע, סימן ע"ג סעיף ו' ("ואינו נותן להם כפי עושרו אלא כפי צרכן בלבד"), חלקת מחוקק, שם ס"ק ו' ועוד) בעוד שבמזונות הילדים מעל צרכיהם ההכרחיים ניתן לחייבו מדין צדקה אם הוא אמיד, לפי הרגלו של הילד...".

מן הראוי להדגיש, כי עפ"י המשפט העברי, מה שכתב פרופ' שאווה ז"ל, שכפי צרכיו בלבד, נמצא בקונצנזוס פוסקים, בנוגע לפנויה. כי אם בפנויה עסקינן, אין דין מזונות הספציפי של תקנת אושא, אלא כחיוב צדקה עד שיגדל. פוסקים לפי צרכי הילד ולפי מה שהורגל ולא יותר. בשו"ע אבן העזר סימן ע"א לא נכתב כמה חייב לזון את בניו רק שחייב לזונן, בהלכה ו' הוא כותב וז"ל "הבא על הפנויה וילדה ממנו, אם הוא מודה שהוולד ממנו חייב לזונו" עכ"ל. מביאי המקורות בנושאי הכלים לשו"ע מציינים את הרא"ש שחולק על הר"ן וסובר שאין החיוב במזונות לילדים מדין מזונות המשיבה, אלא מדין אחר..ולכן בילד מפנויה חייב לזונו. כלומר, השו"ע פוסק להלכה שאין החיוב מצד מזונות המשיבה, ולכן לא חייב לזון אותם בשיעור מזונות שהוא חייב לאשה [ לפי עושרו] ולכן כל נושאי הכלים, הבית שמואל, והחלקת מחוקק, כולם נוקטים בדעת השו"ע "שאין זנין אותם לפי עושרו".

האגרות משה [רבי משה פיינשטיין] אבן העזר חלק א' ק"ו, נוקט שרוב הראשונים סבורים שבן שש בעוד המשיבה חייה וחייב במזונותיה, חיוב הבנים מדין זה וכהר"ן. ולכן במקרה של ילד מפנויה, אין החיוב מדין מזונות , אלא מדין צדקה.

ומ"מ גם הוא מודה שבמקרה שהוולד מפנויה, ולכ"ע אינו מדין מזונות המשיבה, ואינו לפי עושרו. לסיכום, כל הפוסקים סבורים שבוולד מן הפנויה, אין חיוב לתת כפי עושרו. רוב הפוסקים סבורים כפי שכתב פרופ' שאווה ז"ל, שהאב חייב כפי צרכו בלבד בכל מקרה. כפי שכתב פרופ' שאווה ז"ל בספרו הנ"ל בעמ' 264 "כאשר האב פטור ממזונות האם (מאיזו סיבה שהיא כגון ילד הנולד מחוץ לנישואין...) מקור חיובו לזון את ילדיו עד גיל שש נובע מתקנת אושא, שהיא משום צדקה. במקרה זה חייב האב לפרנסם רק כשאין להם להתפרנס ממקור אחר."