זכויות סבים לראות את נכדיהם - פס"ד חדש ומעורר תקווה

מדובר במצוקה אמיתית שאין לה מענה אמיתי בחוק - זכויותיהם של סבא וסבתא לראות את נכדיהם, במקרה שילדיהם נפרדים.

עמ 135/08, נותן להם תקווה.

ביום 03/12/09, נתן הרכב המשפחה בבאר שבע פסק דין מאוד מעניין. פסק הדין הוא מתוך הפדאור.

השאלה שעמדה בפני בית המשפט לענייני משפחה (קמא) היתה, האם לסבים יש סמכות לתבוע הסדרי שהות עם נכדתם.

יש סעיף אחד, אשר מקנה זכות לסבים להסדרי שהות עם נכדיהם והוא סעיף 28א לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות.

סעיף זה קובע כדלקמן:

אלא שביהמ"ש המחוזי בבאר שבע חשב אחרת ונתן פרשנות מרחיקת לכת, כדי לאפשר הסדרי שהות בין סבים לבין נכדתם.

כבוד ביהמ"ש קבע כי:

"אמנם אין נסיבות המקרה דנא נופלות לגדרו של סע' 28 א לחוק הכשרות הקובע: "מת אחד ההורים של קטין, רשאי בית המשפט לתת הוראות בענין המגע בין הורי המת לבין הקטין", אולם לשונו הרחבה של סע' 68 (א) לחוק, מאפשרת לבית המשפט "לבקשת צד מעוניין ואף מיזמתו הוא לנקוט אמצעים זמניים או קבועים הנראים לו לשמירת עניינו של קטין.." (הדגשה שלי צ.צ.), כוללת גם הסדרת מפגשים בין קטין לבין סביו, אם הדבר נדרש לצורך שמירת טובתו של הקטין.

אין חולק כי מלשון הסע' הנ"ל עולה מפורשות, כי קביעת בימ"ש קמא, על פיה ניתן מכוחו לנקוט "אמצעים זמניים" בלבד, הינה שגויה וסוטה מלשונו המפורשת של החוק הקובעת כי ניתן לנקוט באמצעים "זמניים או קבועים". באותו הקשר שגה בימ"ש קמא, כאשר נסמך לעניין זה על האמור בבג"ץ 252/75 פלונית נ. שר הסעד, ל (1), 51, אשר נפסק בטרם תיקון מס' 7 לחוק הכשרות משנת 1983, בו התווספו המילים "או קבועים" לאחר המילה "זמניים".

אשר לתחולתו של ס' 68 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופוסות בהקשר לזכות עמידה של סבים להסדרי מגע עם נכדם, נחלקו הדעות בעבר בשאלה, האם ניתן ליתן לסעיף 68 הנ"ל פרשנות מרחיבה, על אף ההסדר הספציפי לענין זה בסעיף 28 א' לחוק. מחלוקת זו הינה נחלת העבר לאור תיקון תקנות סדר הדין האזרחי בתק' 258 כא 1 (תיקון תשס"ח 2007), הקובע:"א) הורה הורהו של קטין רשאי להגיש בקשה ליישוב סכסוך בינו לבין הורה של קטין, בעניין קביעת דרכי קשר בינו לבין הקטין להבטחת טובתו של הקטין, לפי סעיף 68 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ה-1965; הבקשה תוגש לפי טופס 26ג ותחול עליה תקנה 258 כ(ב1) ו-(ד), בשינויים המחויבים.

(ב) הודיעה יחידת הסיוע שאליה הופנתה בקשה לפי תקנת משנה (א), לבית המשפט כי הצדדים לא הגיעו ליישוב הסכסוך בהסכמה, רשאי מגיש הבקשה להגיש תובענה בעניין."

תיקון זה, סלל את דרך המלך לתובענות סבים להסדרי מגע עם נכדים כפי זו המונחת בפנינו, ואף מלמד בהאי לישנא על כוונת המחוקק, על פיה, סעיף 68 לחוק הכשרות מהווה את המסגרת הנורמטיבית המתאימה לתביעות מעין אלו ואכן נועד, בין היתר, לפתור גם בעיה המתעוררת בעניין הסדרי שהות בין סבים לנכד למקרה שנסיבותיו אינם נופלות לגדרו של סע' 28 א לחוק. תיקון זה נכנס לתוקפו עד טרם הגשת תובענת הסבים במקרה דנן.

בענייננו, אמנם לא הוגשה בקשה ליישוב סכסוך טרם הגשת התובענה, אך בימ"ש קמא ניסה בעצמו ליישב את הסכסוך בדרך של הסכמה ואף הזמין תסקיר, ומשלא עלה הדבר בידו בשל סירוב המשיבים לשתף פעולה, לא היה מקום למחוק את התובענה על הסף אלא לדון בה לגופו של עניין.

הוסף על כל האמור לעיל, את סע' 3 (ד) לחוק בית משפט לענייני משפחה הקובע, כי קטין רשאי בעצמו "או ע"י ידיד קרוב" להגיש תובענה "בכל עניין שבו עלולה זכותו להיפגע פגיעה של ממש..", על כן ניתן לראות את הסבים כמי שמגישים תביעה בשם הקטינה כידיד קרוב ואף לצרפה כתובעת. מכאן כי "זכות העמידה" של הסבים בשם זכותה של הנכדה ומניעת פגיעה בה, עולה ואפשרית גם במסגרת פרוצדוראלית זו.

יודגש, כי אין בעצם קיום דיון לגופו של עניין, בכדי להעיד על כך שתמיד טובת הילד מחייבת הענקת זכות ביקור לסבים בניגוד להסכמת הוריו. קיימים אכן מצבים בהן טובת הילד שללה קשר עם הסבים, יחד עם זאת, שלילה על סף של יכולת הסבים לפנות לבימ"ש לענייני משפחה, במטרה לנסות להוכיח כי טובת הנכד וזכויותיו מחייבות הענקת זכויות ביקור וקשר עם סביו, אינה משרתת את התכלית החקיקתית שבבסיס חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, גם לא את תכלית חוק בית משפט לענייני משפחה ואינו עולה בקנה אחד עם "האמנה בדבר זכויות הילד" הקובעת בסע' 5 את החובה לכבד את זכויותיהם וחובותיהם של בני המשפחה המורחבת, ובסע' 8 קובעת את החובה לכבד את זכותו של הילד לשמור על קשרי משפחה כמוכר בחוק.

מושכלות יסוד הן כי טובת הילד וזכויותיו מהווים שיקול ראשון במעלה, על כן מן הראוי לברר את התובענה על מנת לבחון אם טובת הקטינה בענייננו מחייבת מפגשים עם הסבים, ואילו מחיקת התובענה על הסף, מותירה את הענין ללא מסגרת מתאימה לבירור."

לדעתי, מה שבית השפט המחוזי בבאר שבע, עשה, הנו פרשנות מאוד בעייתית של החוק,. לא רק החוק, גם הסיטואציה עצמה, מעוררת קונפליקטים לא קטנים.

מנסיוני, כאשר בני זוג נפרדים, לפעמים הסבא והסבתא מהווים גורם בעל משקל גדול ביותר לגרושין. אותו הורה שסבל מהסבא ומהסבתא הללו, לא ירצה שילדיו יהיו עמם בקשר וזו זכותו.

פן נוסף הוא הפן של הסב והסבתא כמובן, אשר אוהבים את נכדיהם ובגלל הגירושין עלולים למצוא עצמם מנותקים מהנכדים, מצב מאוד לא פשוט, אשר עלול לגרום גם להם וגם לנכדים, סבל רב.

להלן לינק לדיון המלא: