משמורת אב - המשך

39. חוות דעת המומחית ועדותה

המומחית בחוות דעתה המליצה לקבוע על האם כמשמורנית לקטינה, כאשר, לדברי המומחית "אצל כל אחד מן ההורים נתגלו קשיים מסויימים סביב המסוגלות ההורית שלהם, כשכל אחד מהם בעל מסוגלות הורית תקינה".

המומחית נימקה את העדפת האם כמשמורנית ב-4 נימוקים:

"1) האם בעלת מבנה אישיות פר-מורבידית איתן יותר מזה של האב.אכן היא עברה משבר, אך נראה כי מוכנותה להתנסות באתגרים כאלה שהבעל נמנע מהם- מביאה לתוצאה זו. גם כיום נראית היכולת של האם להתמודד עם לחצים טובה מזו של האב, והיא נמצאת בתהליך של העצמה ושיקום.

2) הקשר של ע. טוב עם שני הוריה, וחבל שיש צורך לבחור בהורה משמורן אחד בעבורה. בהתייחס לעובדה שהמסוגלות של האם תקינה, הרי שנושא חזקת הגיל הרך רלוונטי, וידוע כי בגיל זה הקשר של ילדים עם אימם משמעותי ביותר. גם בהסתכלות על הטווח הארוך, נראה כי בהיותה בת חשוב יותר לע. לבנות הזדהות עם דמיות נשית-אמהית, על מנת שתוכל לפתח זהות עצמית נשית אדקווטית. מוב., שחשוב לה להיות בקשר קרוב גם אל דמות האב, בכדי ללמוד להתייחס וליצור. קשר עם בני המין השני.

3) ס. מציגה סביבה תומכת קרובה, אשר עשוייה לסייע לה גם ברמה הפרקטית של שמירה על ע. וגם ברמה של תמיכות לס. עצמה. לעומת זאת, ב. חי במקום שמרוחק יותר ממשפחתו, וייאלץ לפעול כהורה משמורן עם פחות תמיכה סביבתית.

4) אמנם המעבר לנ. אינו מובטח להיות קל, אך בגיל זה, כאשר הסביבה החברתית של ילדים משמעותית פחות מזו של הקשר עם דמויות ההורים-סביר להניח שהמעבר לעיר אחרת לא יירשם כטראומה קשה- כל עוד ייעשה בשיתוף פעולה מלא של שני ההורים לטובת הקטינה".

39.1 המומחית נחקרה על חוות דעתה בדיון מיום 7/11/07.

39.2 המומחית הודתה בחקירתה הנגדית כי:

39.3 עוד העידה המומחית ביחס לעברה של האם כי "יש חילוקי דיעות לגבי הגרסאות באשר לעבר של ס. והיא סיפרה לו לגבי הדברים של העבר, חילוקי דעות בקשר של ס. עם ההורים ובעיקר עם האבא שלה והיו שני ארועים במהלך הילדות שהיו אירועים טראומטיים. גם לגבי גיל 17 יש שאלה האם היה ניסיון דמונסטרטיבי או רק אבדני, גם אציין שאחר כך קיבלתי ממנו שוב טלפון אחרי שדיבר עם ס. ועם העורכת דין והוא ציין שלא היה ניסיון ולפי מה שהוא ידע כי היה נסיון." (ראה: עמ' 14 לפרו' מיום 7/11/07 שורות 11-15).

39.4 המומחית הודתה בחקירתה כי המדובר במקרה שאינו קל להכרעה, שכן "שני ההורים כשרים וטובים", כאשר היא "מאמינה בחזקת "הגיל הרך" פסיכולוגית ועד שלא שוללים את הזכות של משמורת של האם המקום הנכון של ילדה הוא ליד האם" וכי "העמדה שלי נוטה לכיוון יותר של "הגיל הרך" ובזה אני מודה" (ראה: עמ' 14 לפרו' מיום 7/11/07 שורות 20-27).

יודגש, כפי שיפורט עוד בהמשך, כי לקטינה מלאו, בינתיים, 6 שנים והשיקול בדבר "חזקת הגיל הרך" כאחד מהשיקולים אינו רלוונטי עוד.

כאשר נשאלה המומחית ביחס להשפעת הארועים בעברה של האם על מתן ההחלטה בדבר משמורת הקטינה, השיבה "שזו אכן ההחלטה קשה ואני עדיין חושבת שיש עדיפות ולו המינורית לאם". (ראה: עמ' 15 לפרו' מיום 7/11/07 שורות 16-18).

39.5 המומחית הודתה בעדותה כי לא ידוע לה על התמיכה שהאב מקבל מהקהילה (ראה: עמ' 15 שורה 22).

39.6 המומחית ציינה בעדותה כי באם האם הודיעה לקטינה לאחר חוות הדעת כי היא עוברת לגור עימה הדבר אינו תקין וכי במידה ועשתה כן "אז אכן שס. שמה עצמה לפני הילדה אבל בוודאי שזה חלא באופן מודע" (ראה: עמ' 18 שורות 8-9).

39.7 באשר להשפעת ההחלטה, באם תינתן כי הקטינה תעבור לאם, על הקטינה, השיבה המומחית בחקירתה כי המדובר על נזק שלא בטווח רחוק, וזאת בהנחה כי הקשר בין האב ובין הקטינה ימשך. (ראה: בעמ' 18 שורות 10-13).

40. סקירת יתר העדויות

40.א עדויות מטעם האב

40.א.א עדותה של גב' ע. י.

גב' ע. י., אשר הינה תושבת .......... ש. ב., ואשר בנה שוהה עם הקטינה באותו גן העידה על הטיפול היומיומי של האב בקטינה ועל הקהילה התומכת ב.......... ש. ב..

גב' י. העידה בפני בית המשפט על ההורות של האב בעיניה:

"אמרתי שהייתי מתפלאת שחוות הדעת קובעת שהמשמורת תהיה ס., כי ההורות של ב. בעיניי היא דבר יוצא דופן באופן חריג ומובהק ולא ברור איך אפשר לשלול ממנו את ההורות, כל כך מושקעת מובהקת ורגישה, המעט שהכרתי את ס. לא השאיר את אותו רושם" (ראה: בעמ' 18 לפרו' מיום 5/6/08 שורות 16-18).

40.א.ב עדותה של ר. ד-ק.

גב' ק. העידה על הטיפול המסור של האב בקטינה ועל הקשר ההדוק בין האב ובין הקטינה. (ראה: ס'4-9 לתצהיר), כאשר הביעה דעתה בחקירתה הנגדית כי חוות הדעת מנוגדת למציאות (ראה: בעמ' 21 לפרו' מיום 5/6/08 שורות 16-17).

עוד העידה הגב' ק. כי מאז הכרותה את הצדדים האב הינו המטפל העיקרי בקטינה (ס' 5 לתצהיר) וכן העידה על הקהילה החמה והתומכת במ...... (ס' 9 לתצהיר, ובעמ' 19 לפרו' מיום 5/6/08 שורה 10).

העדה אף תיארה בעדותה את חיי החברה של הקטינה בקהילה (עמ'21 לפרו' מיום 5/6/08 שורות 2-3)

40.א.ג עדותה של גב' נועה בר אור

גב' ב., אשר בנה שוהה עם הקטינה בגן (ראה: ס' 2 לתצהיר), העידה על הטיפול של האב בקטינה ועל הקשר בין האב ובין הקטינה (ראה: ס' 4-8 לתצהיר, וכן בפרו' הדיון מיום 5/6/08 מעמ' 22 שורה 26 ועד עמ' 23 שורה 3), על מצבה החברתי של הקטינה במ.....(ראה: ס' 9 לתצהיר, עמ' 23 לפרו' שורות 20-21) ועל מסגרת החיים התומכת במ..... והעזרה שמעניקים התושבים בקהילה זל"ז (ראה: ס' 10 לתצהיר, עמ'23 לפרו' מיום 5/6/08 שורות 15-16).

40.א.ד עדותה של גב' ע. ג.

הגב' ג., כפי שצוין לעיל, לא נחקרה באולם בית המשפט, אלא נתנה עדותה ועמדתה בכתב לאור הסכמת הצדדים.

גב' ג. הינה פסיכולוגית חינוכית במקצועה, אשר, הצהירה כי הכירה את הקטינה במסגרת תפקידה כפסיכולוגית מלווה של פרוייקט מעגן (ראה: ס' 2-3 לתצהיר).

גב' ג. מסרה בתצהירה כי היתה בקשר עם האב על מנת להנחותו בהתמודדות עם הקטינה עם אשפוזה של האם ואף צפתה על הקטינה בגן ושוחחה עם הגננות, כאשר עם האם נפגשה פעמיים לאחר שחרורה מביה"ח (ס' 4-5 לתצהיר).

גב' ג., אשר הצהירה כי מכירה את האב מעט יותר מאשר את האם, היות והקשר עימו היה ממושך (ראה: ס' 13 לתצהיר) התרשמה כי האב הינו אדם עדין ואחראי, אשר דאג לקטינה בעת אשפוזה של האם ושיתף פעולה עם הדרכותיה והיה גלוי וישיר לגבי תוכניותיו (ס' 6-8, 13 לתצהיר).

עוד הצהירה גב' ג. כי הנחתה את ההורים שלא לבצע שינויים קיצוניים בחייה של הקטינה בטרם תפתר סוגיית המשמורת וכי באם יוחלט כי הקטינה תעבור למשמורת האם יש לעשות תהליך פרידה מסודר מהגן ומהמ....... והציעה לוח זמנים למעבר (ס' 9 לתצהיר).

בתצהירה ציינה גב' ג. כי על אף המלצותיה, הודיע האב כי האם הכניסה את הקטינה לגן במקום מגוריה, ללא תהליך הפרידה (ס' 10 לתצהיר), ובכך יצרה רושם של "חוסר אמינות מסוים" (ראה: ס' 14 לתצהיר).

כאמור, ב"כ האם הגישה שאלות לגב' ג. ביום 1/12/08.

גב' ג. השיבה לשאלת ב"כ האם כי ידעה אודות העובדה שהאב דאג לקטינה בתקופה בה האם היתה מאושפזת מהדברים שסיפר לה והתייעץ עימה האב, מצפיה בע. בגן, משיחות עם הגננת ומדיווחים מהמדריכה הפדגוגית, כאשר כל הגורמים התרשמו שמצבה של הקטינה טוב ושהיא מטופלת היטב.(ראה: תשובה מס' 5).

לשאלה באם גב' ג. ביררה עם האם באם דיווחו של האב לעניין העברת הקטינה לגן בנ. ע"י האם אכן נכון, השיבה הגב' ג. כי האם לא הכחישה זאת בפגישה עימה והקטינה אכן לא הגיעה לגן ב.......... באותם ימים (ראה: תשובה מס' 13).

גב' ג. הסבירה את טענ.ה כי האם יצרה בעיניה רושם של חוסר אמינות, היות וכאשר המליצה על תהליך פרידה מסודר הסכימה האם לכל ההמלצות ואמרה כי מקבלת אותן ולא התנגדה להן, אך בכ"ז לא פעלה לפיהן.(ראה: תשובה מס' 14).

לשאלת ב"כ האם באם האב הסכים עם תהליך הפרידה מהגן, השיבה הגב' ג. כי :

"ב. הסכים שאכן והיה אם תעבור הילדה לנ. צריך לערוך תהליך פרידה מסודר. מצד שני היה חוסר הסכמה מצידו לרעיון שהילדה תעבור לנ. ובשל כך נערך תהליך של גישור בדיוק בתקופה בה נפגשתי עם שני ההורים" (ראה: תשובה מס' 11).

40.א.ה עדותו של האב

האב, בעדותו בפני בית המשפט יצר אמון ורצון כן ואמיץ לגדל הקטינה, האב טען כי אכן הקטינה יקרה לאם וכי האם הינה "אמא טובה" (ראה: עמ' 24 לפרו' שורה 18 ועמ' 27 לפרו' שורות 19-20 ועמ' 29 לפרו' שורות 15-16), אך, לטענתו, האם אינה קשובה מספיק לצרכי הקטינה וכי "בהרבה סיטואציות היא שמה את צרכיה לפני הילדה" (ראה: בעמ' 24 לפרו' מיום 05/06/08 שורות 19-22, וכן בעמ' 40 לפרו' שורות 8-10).

לשאלת ב"כ האם התייחס האב למס' סיטואציות המוכיחות את דבריו וביניהם כאשר האם הכניסה את הקטינה בחופשת הסוכות לגן חדש "של ילדים קטנים", הכניסה את הקטינה לגן של דוברי רוסית וכן לאחר קבלת חוות הדעת מסרה האם לקטינה כי היא עוברת להתגורר עמה והדבר גרם לקטינה בלבול ותסכול (ראה: מעמ' 30 לפרו' שורה 21 ועד עמ' 31 לפרו' שורה 10).

האב הסביר בעדותו מדוע אינו מוכן לעבור ולהתגורר בנ. ומתעקש להשאר ולהתגורר ב..........:

"...מצאתי מקום בו אמצא את אושרי טוב לי שם, נהדר לגדל בו את ע. ובטח כל ההמלצות היו להמשיך בסדר היום הרגיל של ע. ביציבות ומה שהיא רגילה, הגן הבית החברים הצעצועים שלה, היום אני מאמין שהתמיכה שהיא קיבלה מהקהילה וממני הביאה אותה למצב שלא ניתן לשים לב למשבר שהיא עברה, לקהילה ולמקום יש חלק נכבד בזה" (עמ' 25 לפרו' שורות 8-12).

לטענת האב בעדותו, אף הוריו מתכוונים לבנות ביתם ב.......... (ראה: בעמ' 25 לפרו' שורות 19-20 ובעמ' 36 לפרו' שורות 10-12).

כשנשאל האב לעניין הסדרי השהות בין האם ובין הקטינה לאחר הגירושין, באם יוחלט כי הקטינה תשאר במשמורתו, השיב כי יהיה מוכן להשכיר עבור האם יחידת דיור ואף יהיה מוכן כי האם תלון בביתו בימים בהם תגיע לב. את הקטינה ואילו הוא ילון ביחידת הדיור (ראה: בעמ' 27 לפרו' שורות 10-12 ובשורות 15-17).

במהלך עדותו של האב הסכימו הצדדים כי אין מחלוקת שעד גיל שנה וחצי שני ההורים טיפלו בקטינה , כאשר המחלוקת מתייחסת לשלוש וחצי השנים האחרונות שהצדדים גרו ב.......... (ראה: עמ' 29 לפרו' שורות 9-12), אלא שבדיון מיום 2/9/08

האב נחקר בבית המשפט אודות עיסוקו והעיד כי אינו עובד מזה כשלוש שנים וחצי, חלק מהזמן מתוך בחירה, ומתפרנס מתמיכה של בני משפחתו (ראה: עמ' 30 לפרו' שורות 12-19, ובעמ' 36 לפרו' שורה 13).

האב הכחיש בעדותו כי התכוון לעבור להתגורר באזור המרכז וטען כי הגיע לראות את הדירה ששכרה האם בנ. ולבדוק גנים באזור למצב בו יוחלט כי הקטינה תעבור להתגורר עם אמה (ראה: מעמ' 32 לפרו' שורה 22 ועד עמ' 33 שורה 16 וכן בעמ' 46 שורות 16-17). כמן כן הכחיש האב כי הסכים שהקטינה תעבור לנ. עם אמה (עמ' 45 לפרו' שורות 15-17), כאשר, לדבריו, דובר על משמורת משותפת, אך כאשר הבין שהדבר בלתי אפשרי היות והוא רוצה להשאר ב.......... ואילו האם רוצה להשאר בנ., הבין כי אין ברירה אלא לפנות לבית המשפט (ראה: עמ' 52 שורות 9-12).

האב עמד בעדותו על טענותיו, כפי שהעלה בבקשתו למשמורת זמנית, כי האם סבלה בעבר מארועים נפשיים רבים (ראה: בעמ' 38 לפרו' שורות 25-27), כאשר טען שאינו יכול להוכיח זאת בשל חיסיון רפואי (ראה: עמ' 39 לפרו' שורות 14-15, ובעמ' 41 שורות 7-9) אלא, שלטענתו, זו הפעם הראשונה שהאם נתקפה באפיזודה "בעצמה הזאת" (ראה: עמ' 39 לפרו' שורות 12-13).

לעניין חוות דעת המומחית העיד האב כי אינו מקבל את האבחנות בחוות הדעת והעיד כי "לדעתי היא עשתה עבודה רשלנית ולא בדקה מה טובת ע." (ראה: עמ' 50 לפרו' שורות 12-13).

41. עדויות מטעם האם

41.א עדותה של ר. פ.

גב' פ. משמשת כמנהלת המשפחתון, בו שהתה הקטינה בתקופה שמחודש דצמבר 2003 ועד חודש אוקטובר 2004 , דהיינו מגיל חצי שנה ועד לגיל שנה וחצי לערך (ראה: ס'1-2 לתצהיר).

העדה תיארה את המעורבות של האם בכל הקשור לקטינה, וכי התרשמה כי האם הינה אמא פעילה, אחראית, דואגת ומסורה (ראה: ס' 3-6 לתצהיר) וכי הקשר בין האם ובין הקטינה היה קשר עמוק ומיוחד (ראה: ס' 7 לתצהיר).

האב ויתר על חקירתה של העדה וע"כ עדותה לא נסתרה.

כאמור, עדה זו התייחסה בעדותה לתקופה בה חיו הצדדים תחת קורת גג אחת.

41.ב עדותו של ד"ר י. ב.

ד"ר י. ב., שהינו מנהל המרכז הרפואי לבריאות הנפש .........", אשר ציין בעדותו כי יש לו קרבה משפחתית רחוקה לאם, העיד על מצבה הרפואי של האם מתוך המסמכים הרפואיים של האם, אך מבלי לבדוק את האם, כאשר עפ"י עדותו המסמכים הרפואיים של האם קובעים כי:

"...הפרוגנוזה של מצב זה של היא טובה ורוב גדול של המטופלים יעברו את חייהם ללא התקף נוסף. במיוחד לאור שלוש סיבות: האחת שגב' ר. משתפת פעולה באופן מלא בקבלת הטיפול התרופתי והמעקב הרפואי אחר מצבה ומשך האישפוז היה קצר: השנייה היא כל הרופאים המטפלים בג' ר. ציינו במפורש במכתבם מיום 31.12.06 כי הגב' ר. נמצאת ברימיסיה מלאה, קרי בריאה לכל עניין ודבר ואין להתייחס אליה אחרת מכך: והשלישית היא כבר חלפה תקופת זמן של כשנה וחצי וגב' ר. נמצאת כל הזמן ברמיסיה, כאשר מקובל להגדיר הבראה ממחלה כאשר אין חזרה של התקף נוסף במהלך השנה הראשונה" (הדגשה שלי ד.ט.).  (ראה: ס' 13 לתצהיר).

ד"ר ב. העיד בבית המשפט על הסיכוי שהארוע שעברה האם יחזור על עצמו:

"לדעתי לא יכול לחזור האירוע שהיה. הסיכוי שהיא תחלה פעם נוספת כמעט שווה לכך שכל אחד אחר באוכלוסיה יחלה במחלה" (ראה: עמ' 55 לפרו' שורות 8-9)

ד"ר ב. ב. אף העיד כי האם מטופלת בטיפול מניעתי בלבד ואינה מקבלת כיום טיפול מאסיבי (ראה: ס' 14 לתצהיר).

41.ג עדותה של גב' ק. ה.

גב' ה., אשר התגוררה ב.......... בתקופה שבין אוקטובר 2004 ועד ספטמבר 2006 (ראה: ס' 2 לתצהירה) העידה כי בילתה רבות בביתם של הצדדים ואף נפגשה עם האם כמעט מידי יום וצפתה בטיפול של האם בקטינה.

הגב' ה. העידה כי האם לימדה אותה "לא מעט על הורות" ועודדה אותה "להשתחרר, להינות ולהירגע בתיפקודי כהורה" (ראה: ס' 6 לתצהיר).

41.ד עדותה של האם

האם, שאף היא יצרה רושם העידה כי סיפרה למטפל גיל יערי כי בעבר, לאחר מריבה עם הוריה, סיפרה להם כי ניסתה להתאבד ובלעה כדורים, אך בפועל, לטענתה, זרקה את הכדורים. (ראה: עמ' 59 שורות 16-18).

האם הכחישה בעדותה כי סיפרה למומחית כי האב טיפל בקטינה מאז לידתה וטענה כי היא זו שטיפלה בה יותר (ראה: עמ' 60 שורות 1-2).

האם הודתה כי בעבר ביקשה סיוע רפואי "כי הייתי במצב לחץ בזמן שעבדתי בכנף אדריכלים" (ראה: עמ' 60 שורות 8-10).

לעניין מצבה הרפואי כיום, העידה האם כי מטופלת כיום בכדורים (רספירדל) ומצויה במעקב פסיכיאטרי אחת לשלושה חודשים (עמ' 60 שורות 22-23).

האם טענה כי תאור הארוע שעברה כפי שתואר ע"י פקידת הסעד אינו מדויק ותיארה את הארוע כך:

"נסעתי לש.-ב., עצרתי בדרך באיזה ישוב וע. ישנה באוטו ביקשתי עזרה ממישהו כי חששתי שעוקבים אחריי והזמינו משטרה לבדוק אם זה נכון שעוקבים אחריי ולאחר מכן, נסעתי הביתה... רשמתי מס' של מכונית והרגשתי שמישהו עוקב אחריי. זו היתה פעם ראשונה וזה היה מאוד קרוב לאפיזודה אני קושרת זאת לאפיזודה... זרקתי את הטלפון משיחות לא מזוהות כי זה הטריד אותי ולא היתה לי דיבורית באוטו לכן זרקתי אותו" (ראה: עמ' 61 שורות 1-12).

עוד העידה האם על הארוע שעברה:

"בלילה של בין 23 ל-24, יצאתי מהבית עם כותונת לילה והלכתי לקחת את הרכב שליד הכניסה הראשית למ...... למשטרה. באותה סיטואציה הילדה נשארה לבד בבית, אני האמת הלכתי להזעיק עזרה דפקתי על דלתות שכנים ואף אחד לא ענה ולכן, הלכתי למשטרה, לא חשבתי על כך שהילדה לבד באותו רגע, פשוט מתוך פחד יצאתי מהבית. אני מתארת לעצמי שאם הילדה היתה מתעוררת באותו לילה היא היתה בוכה וחרדה" (ראה: עמ' 61 שורות 22-27).

לטענת האם בעדותה האב אמר לה שלאחר שלושה חודשים הוא יצטרף אליה לנ., אך חזר בו וע"כ הגישה תביעות, כאשר האב איים ש"אם אני עוזבת הוא לא יתן לי לקחת את ע." (עמ' 63 שורות 8-14).

יחד עם זאת, העידה האם כי בתקופה בה פנתה עם האב לגן בנ. הקטינה היתה רשומה גם בגן ב.......... (ראה: עמ' 64 שורות 5-6).

האם הודתה בעדותה כי אינה מסכימה עם דברים מסוימים שנכתבו ע"י המומחית בחוות הדעת אודותיה (ראה: עמ' 64 שורות 19-22).

האם הודתה שהאב הינו אב טוב, הדואג לצרכיה של הקטינה ודואג שהקטינה תפגוש את אמה (ראה: עמ' 65 שורות 9-10).

האם אישרה כי הקליטה את הקטינה מס' פעמים כשסירבה לחזור לאב בכדי להשמיע לפקידת הסעד (ראה: עמ' 65 שורות 17-20).

כאשר נשאלה האם בחקירתה הנגדית על הכנסת הקטינה לגן דוברי רוסית בנ., ובשכבת גיל קטנה יותר, השיבה כי לא היו ילדים קטנים בגן מהקטינה אלא בני גילה (ראה: עמ' 66 שורות 8-9).

בהמשך עדותה כאשר נשאלה פעם נוספת על עניין הכנסת הקטינה בחופשה לגן של ילדים קטנים ממנה והשיבה "היא הוכנסה בטעות לקבוצת הגיל הצעיר יותר" (ראה: עמ' 70 שורה3), כאשר הסבירה את עניין הכנסת הקטינה לגן בכך שלא היה לה סידור לילדה במהלך החופשה וע"כ הכניסה את הקטינה ליום אחד לגן של בת הדודה (ראה: עמ' 70 שורות 4-8).

האם הכחישה כי ביום 9/12/08 סירבה להשיב לאב את הקטינה, אלא, לטענתה, פרץ ויכוח בינה ובין האב כאשר ביקשו לקבוע לוח זמנים למעבר הקטינה לנ. והאב עזב בזעם (ראה: עמ' 67 שורות 1-7).

האם השיבה בחקירתה הנגדית כי לאחר שחרורה מביה"ח לא חיפשה עבודה באזור הדרום, היות והיתה לה עבודה בנ., כאשר, לטענתה, "האפשרויות לעבודה באזור .......... ב......... באזור הדרום מאוד מצומצמות ואולי תיתכן אפשרות רק בבאר שבע ובבאר שבע לא חיפשתי כי היתה לי עבודה" (ראה: עמ' 71 שורות 22-24), אם כי השיבה בהמשך עדותה, כי באם משמורת הקטינה תשאר אצל האב תשקול לעבוד באזור הדרום (ראה: עמ' 71 שורות 25-26).

42. תמלילי השיחות

בהחלטת בית המשפט מיום 23/10/08 הודיע בית המשפט לצדדים כי מסמך שנערך ע"י צד ג' , אשר לא נחקר בבית המשפט, לרבות תמלילים אשר בהם היה שותף צד ג' שלא נחקר, לא יוגש כראיה בתיק ולא יצורף לסיכומים אף אם צורף כנספח.

האם הגישה במסגרת ההליך שבפניי 4 תמליל שיחות שנתקבלו:

יובהר כי על גבי התמלילים לא צוינו מועדי ההקלטות, עובדה המקשה על בית המשפט ליתן משקל לראיות אלו.

האב צירף תמלילי שיחות עם האם בחג הסוכות ובחג השבועות לעניין הרישום לגן בנ. שנעשה ע"י האם.

כמו כן, צירף האב תמלולי שיחה עם נ., חברתה של האם ועם גב' ס.א – יועצת ומטפלת של האם, אך הן לא הגיעו לעדות בבית המשפט, ע"כ אין תמלילים אלו מתקבלים כראיה.

מובהר בזאת במפורש כי עדים שהוזמנו ולא הגיעו להחקר בבית המשפט וכן חוות דעת ומסמכים אשר הוגשו ו/או צורפו לסיכומים בניגוד להחלטות בית המשפט, ואשר כותביהם לא נחקרו, בית המשפט מתעלם מהם במסגרת פסק הדין.

44. סיכום הראיות וההכרעה

בית המשפט מבהיר כי עמדה בפניו הכרעה קשה במיוחד וב"כ הצדדים לא הקלו עליו את המלאכה, בעיקר לאור החומר הרב שהוגש על ידם.

נראה היה כי כל אחד מבאי כח הצדדים מנסה בכל דרך לשכנע את בית המשפט בצדקת מרשו. ולכן, האריך מאוד בניסוח בקשותיו ותגובותיו כולל במסגרת טיעונים בכתב הסיכומים שהגיש.

הגורמים המקצועיים המעורבים בהליך זה היו תמימי דעים כי המדובר בהורים בעלי מסוגלות הורית טובה, כך שאם הדבר היה אפשרי, היה מקום לקבוע משמורת משותפת, אך המרחק הגיאוגרפי אינו מאפשר זאת, כאשר כל אחד מהצדדים מתבצר בעמדתו לעניין מקום המגורים.

כאן המקום לצטט את דברי בית המשפט בהחלטתו מיום 23/10/08, כאשר עודד הצדדים, פעם נוספת, להגיע להסדר:

"כל פסק דין שיינתן בנושא אין ספק שיפגע בקטינה ובקשר עם ההורה האחר, שהרי שני ההורים על פי עמדת שני ההורים כאחד הינם הורים טובים ועל כן, יש לשקול בכובד ראש ובאופן אמיץ התקרבות של מי מההורים לטובת הקטינה.

לבית המשפט ברור, כי לשני ההורים חשובה טובת הקטינה ולכן חשוב כי הדברים ייעשו בהסכמה ולא באופן שבית המשפט הוא להכריע מי משני ההורים עדיף" (ראה: עמ' 78 שורות 13-18).

לאחר שבחנתי את מכלול הראיות והעדויות שהובאו בפני כולל חוות הדעת ובחנתי את טובת הקטינה, שוכנעתי, בסופו של יום, כי יש לקבוע כי משמורת הקטינה תהא בידי האב, ולהלן נימוקיי:

א. לא מצאתי לנכון לקבל את המלצת המומחית, כפי שניתנה בסוף חוות דעתה, המומחית נימקה את חוות דעתה, בין היתר, בכך כי לאם היכולת להתמודד עם לחצים טובה מזו של האב, מהראיות שהובאו בפניי למדתי כי מציאות החיים הוכיחה אחרת, ביחוד לאור ממצאי העבר, לרבות הארוע הפסיכוטי שעברה האם, אשר נגרם, לטענתה, בשל התמוטטות בשל הליך הגירושין.

האם אף הודתה בעדותה כי ביקשה בעבר סיוע רפואי בשל לחץ בעבודתה. (ראה: בעמ' 60 לפרו' שורות 8-10).

האב, מנגד, הוכיח כי עמד בלחצים בכל הקשור לגידול הקטינה גם ברגעי משבר לאחר שהאם אושפזה ואף דאג לקבל הדרכה מגורמים מקצועיים.

כמו כן, המומחית העניקה משקל יתר לעניין "חזקת הגיל הרך", כאשר בחקירתה הנגדית, כאמור לעיל, ציינה כי עמדתה נוטה לכיוון של "חזקת הגיל הרך". (ראה: עמ' 14 לפרו' מיום 7/11/07 שורות 20-27).  (ראה: בעמ' 15 לפרו' מיום 7/11/07 שורות 16-18).

איני מתעלם מהעניין שהועלה ע"י המומחית בדבר הצורך של הקטינה, בטווח הרחוק, לדמות נשית-אימהית, אך במצב, כפי שהוא כיום, ולאחר ששקלתי את מכלול השיקולים, כפי שיפורטו להלן, סבור אני כי לאור הקשר הקיים בין האם ובין הקטינה, אשר האב מעודד קשר זה, כאשר אני מאמין שההורים ימשיכו לשתף פעולה בחינוך הקטינה ובגידולה, הקטינה לא תרגיש בעתיד חסר בעניין זה, כפי שאף פקידת הסעד המחוזית- גב' ב. הביעה דעתה בעניין זה בתסקירה מיום 6/7/08:

"הקטינה יכולה לגבש זהותה המינית ללא בעיות בתנאי החיים בהם היא גדלה היום"

המומחית נימקה עוד את המלצתה בכך שלאם סביבה תומכת קרובה, אך בית המשפט התרשם מהעדויות שהובאו בפניו, וזאת גם מבלי להתייחס לטענת האב כי בכוונת הוריו לעבור ולהתגורר ב.........., כי הקהילה ב.......... הינה קהילה תומכת ועוזרת ואף חיי החברה של הקטינה ב.......... מפותחים למדי.

כפי שתואר ע"י פקידת הסעד המחוזית- גב' מ. ב. בתסקירה מיום 6/7/08:

"הקטינה גדלה היום במקום טוב שמעניק לה ביטחון, מוקפת בני גילה, ואהודה על כולם. שתי המשפחות המורחבות משני הצדדים זוכים לשעות משחק והנאה"

לגבי האב קבעה המומחית בחוות הדעת כי:

"האהבה וההערצה (הטבעית של ילד/ה להורים) בונים את הבטחון העצמי של ב., אשר מוצא את עצמו משמעותי ובעל יכולת אמיתית לתרום לבתו. ואכן, הוא נותן לה חום, אהבה, הוא סובלני כלפיה ומשתדל לתת לה תנאים טובים ככל שהוא יכול. אלא שכיום צרכיה אינם מתנגשים בצרכיו הוא, ונראה שיהיה לו קשה יותר לשמור על עמדה זו גם במקום בו תהיה התנגשות כזו" (ראה: עמ' 9 לחוות הדעת).

ובהמשך:

"... בכל מקרה, מצידו של ב., הוא מתנסה בתפקיד אחראי בו אדם אחר תלוי בו. אולי בפעם הראשונה הוא נוטל תפקיד זה בשתי ידיו, ומוכן לבצע את אשר יידרש בהקשר זה. טיפולו בע., גם כמשמורן יחיד הוא מסור וטוב, הוא דואג לסדר יומה וכן לצרכיה הרגשיים" (ראה: בעמ' 20 לחוות הדעת).

ביחס לאם הביעה המומחית דעתה כי:

"כיום, לאחר המשבר- ס. נמצאת בתהליך של החלמה, שיקום הדמוי העצמי והחזרת כוחותיה. חשוב להדגיש כי כאמור, השורה התחתונה היא כי ס. נמצאת כיום במצב נפשי סביר, בו היא מסוגלת להתמודד עם הלחצים המגיעים מבפנים ומבחוץ. ובכ"ז, היא אינה נמצאת במיטבה, ולא תהיה במיטבה עד אשר יוסרו הלחצים המצביים עימם היא מתמודדת (סביב הגירושין והמשמורת על ע.). יש בה חרדה מפני העתיד, מתח, ויותר קשה לה להתגייס לעשייה יומיומית" (ראה: בעמ' 13 לחוות הדעת).

כמו כן, בהמשך חוות הדעת מציינת המומחית לגבי האם כי:

"ס. משקיעה אנרגיה בשיקום העצמי שלה, ועסוקה בעיקר בעצמה כיום" (הדגשה שלי- ד.ט.) (ראה: בעמ' 14 לחוות הדעת)

וכי:

"כיום יש לס. עדיין סף תיסכול נמוך ויכולת הכלה מוגבלת, ומכאן גם היכולת לטפל ולטפח את ע. מוגבלת אולי." (ראה: בעמ' 15 לחוות הדעת).

בסיכום חוות הדעת ציינה המומחית כי:

"אין ספק כי ס. אוהבת את ע. ורוצה לתת לה מכל טוב. אך מתוך מקום של השקעה מסיבית בשיקומה העצמי, היא פחות פנויה להשקיע באחרים, ואינה מנצלת את מלוא היכולת האמפטית הפוטנציאלית הטמונה בה. כיום פגיעותה, סף התיסכול המוגבל עדיין ויכולת ההכלה שאינה במיטבה- כל אלה גורעים מיכולתה לטפח אדם אחר- כולל ע.. עם זאת, הפרוגנוזה שלה טובה ע"פ הממצאים, ויש סכוי סביר להניח כי תחזור לאיתנה ואז תוכל לתת לע. טיפול וטיפוח מתאימים" (ראה: בעמ' 22 לחווה"ד).

ניתוח חוות הדעת מעלה כי אף עפ"י חוות הדעת אין עדיפות לאם על פני האב בכל הקשור לטיפול בקטינה, מלבד, כפי שעולה מחקירתה הנגדית של המומחית עניין חזקת הגיל הרך.

לגבי המחלוקות בין הצדדים לעניין המעבר של הקטינה לנ. ציינה המומחית כי התרשמה שכ"א מההורים פעל עפ"י מיטב הבנתו אלא ש:

"ייתכן והיו יותר עיוותים בתפיסה של ס. לפני ההתקף , בהיותה על מסף המשבר הקשה אותו חוותה" (ראה: בעמ' 17 לחוות הדעת).

לעניין זה, אני מוצא לנכון להאמין לאב כי השתתף בחיפוש אחר גן לקטינה בנ. בכדי להתכונן לאפשרות כי יקבע שמשמורת הקטינה תהא בידי האם, וזאת מתוך חשיבה על טובת הקטינה.

ב. אני רואה לנכון לאמץ את המלצותיה של פקידת הסעד, אשר אף נחקרה בפני בית המשפט והותירה בעיניי רושם אמין.

פקידת הסעד נפגשה עם ההורים, עם הגננת של הקטינה, עם פסיכולוגית הגן וכן ערכה תצפית על הקטינה בגן.

בתסקירה מיום 17/6/07 ציינה פקידת הסעד- גב' ענ. ל.ר., לאחר קבלת חוות הדעת של המומחית, כי עומדת על דעתה וממליצה על השארת המשמורת בידי האב, כאשר בחנה את המציאות מול המבחנים הפסיכולוגיים, כאשר, לטענתה, האב הוכיח כי עומד בתנאי לחץ וכי "יכולתו ומסוגלותו אינה עומדת בספק".

יודגש כי אף פקידת הסעד המחוזית, הגב' ב., לא מצאה מקום לשנות מהמלצת פקידת הסעד.

ג. התרשמתי גם כי טובתה של הקטינה להשאר ב.......... שם בילתה את מרבית שנות חייה, שם זוכה לחיי חברה ולתמיכה ואהדה חמה של הקהילה, כפי העולה מהעדויות שהובאו בפניי.

חיזוק לכך ניתן גם מדיווח של פקידת הסעד המחוזית-גב' ב. בתסקירה מיום 29/01/08:

"מהמפגשים עם ההורים והגננת עולה כי בחודשיים האחרונים תפקודה של הילדה בגן מצויין. לאחר התייעצות עם ההורים והגננת הוחלט להציב גבולות ודרישות משמעותיים יותר לילדה (דרישה להשתתפות קבועה וסדורה במפגשים הנערכים בגן). הילדה משתפת פעולה עם הנדרש ממנה, פעילה בשיחות, מקובלת ואהובה ע"י ילדי הגן, פעילה ויצירתית ורגישותה פחתה. מתוארת כילדה שמחה ומרוצה, שני ההורים נמצאים בקשר רצוף

וכן בהמשך:

"בתצפית בגן, התרשמה פקידת הסעד מילדה שמחה ועליזה, מתחברת בקלות לקבוצות שונות של ילדים, מתקבלת בשמחה על ידי הילדים המצרפים אותה למשחק, יוצרת ומלאת מרץ" (ראה גם: בעדותה של פקידת הסעד ל.ר. בדיון מיום 6/11/07, כפי שצוטט לעיל).

ד. מהראיות שהובאו בפניי עולה כי האם נהגה מס' פעמים בעניינים הקשורים לקטינה בניגוד לטובת הקטינה ולהמלצות הגורמים המקצועיים, אם כי, אני מאמין כי עשתה זאת שלא מתוך כוונה לפגוע בקטינה.

האם העבירה את הקטינה לגן בנ., ללא הכנה מוקדמת ובניגוד להמלצת הפסיכולוגית- גב' עפרי ג., כאשר מדובר היה בגן, בו דוברים הילדים והגננת ברוסית.

כמו כן, כאשר הקטינה שהתה אצל האם בחופשה, הכניסה אותה האם לגן, אשר הילדים בו הינם בשכבת גיל קטנה יותר מהטעם כי "לא היה לה סידור", וזאת מבלי להתייעץ עם האב ומבלי לשתף אותו. (ראה: תסקיר מיום 17/1/07, עדות פקידת הסעד בעמ' 25 לפרו' מיום 6/11/07 3-6, 12-16 וכן תמלילי שיחות שנערכו בין האם ובין האב בסוכות ובשבועות, ואשר הוגשו ע"י האב)

לעניין זה, יש מקום לצטט את ההחלטה מיום 29/1/07, שבה ציין בית המשפט:

"זאת ועוד, מהתסקיר אני למד גם כי האם לא עקבה (בעת שהקטינה שהתה בש. ב.) האם נעשתה הכנה למעבר כזה, האם היא נפרדה מהגננת והילדים ועשתה את מה שעשתה מבלי להתייעץ עם גורמי מקצוע.

ייתכן שהאם בדעה שטובת הילדה להיות עימה וכך גם אמרה לפקידת הסעד, אולם אם כן היא חושבת, מעשיה אינם מוכיחים זאת. האם חייבת לקבל הדרכה אם ברצונה לקבל בשלב כל שהוא את הילדה למשמורתה".

יצוין, כי המומחית בחקירתה הנגדית, כאשר נשאלה על מצב בו האם פעלה בניגוד לעצות אנשי מקצוע השיבה:

"אם יש לך מידע שהיא עשתה זאת אז זה לא טוב" (ראה: בעמ' 18 לפרו' מיום 7/11/07 שורות 4-5).

מקרה נוסף, בו פעלה האם תוך שיקול דעת מוטעה, הוא כאשר הסתבר מדיווח שמסרה הגננת לפקידת הסעד, שהאם הודיעה לקטינה, לאחר קבלת חוות הדעת, כי היא עוברת להתגורר עימה, דבר שגרם לקטינה למצוקה ולבלבול. (ראה: עדות פקידת הסעד בעמ' 25 לפרו' מיום 6/11/07 שורות 7-11).

האם, מנגד, הכחישה זאת בעדותה (ראה: עמ' 65 שורות 5-6).

פקידת הסעד ציינה בעדותה כי אימתה את דיווח הגננת עם האם ו"האם אמרה לי שהיא אכן עשתה זאת והעירה שזה לא היה במקום". (ראה: בעמ' 25 לפרו' מיום 6/11/07 שורות 7-9).

כאשר המומחית נשאלה על כך בחקירתה הנגדית השיבה כי באם הדבר אכן נעשה ע"י האם, הדבר אינו תקין וכי:

"אם את אומרת לי שאם ס. אמרה לילדה שהיא עוברת בטרם הוחלט הענין אז אכן שס. שמה עצמה לפני הילדה אבל בודאי שזה לא באופן מודע" (ראה: בעמ' 18 לפרו' מיום 7/11/07 שורות 6-9).

זאת ועוד, לא אסתיר את מורת רוחי מהעובדה כי האם נהגה להקליט את הקטינה בעת שזו שהתה בביתה, כאשר הקטינה סירבה לטענת האם לחזור לבית האב.

אין חולק כי הפרידה מהאם קשה לקטינה ,וכי המרחק הגיאוגרפי מקשה על מצבה, כאשר אני נמנע מלהטיל אשמה על מי מהצדדים לעניין המרחק הגיאוגרפי, אך איני מוצא הצדקה להקלטת הקטינה, ובמעשה זה ניכר שיקול דעת לקוי מצד האם.

ה. הוכח בפניי, במהלך ההליך המשפטי הממושך, כי האב דואג לקיום הסדרי השהות ודואג להביא את הקטינה בסופי שבוע לאם ולקחתה משם במוצ"ש (3 פעמים בחודש), וזאת בנוסף להסדרי השהות באמצע השבוע כאשר האם מגיעה למדרשה.

כך שאף רכיב זה מעיד כי האב דואג לטובת הקטינה ומעודד את הקשר בינה ובין אמה.

כאשר אף האם מודה בכך (ראה: עדותה של האם בעמ' 65 לפרו' שורות 9-10).

בית המשפט מצפה כי האב ידאג לקיום המשך הסדרי השהות, אף לאחר הגירושין, כפי שהבטיח האב בעדותו בפני בית המשפט.

ו. למשקל הראיות מצטרף, כפי שפורט לעיל, סירובה של האם לבקשתו של האב להסרת החיסיון הרפואי, לצ.ך הוכחת טענות האב בדבר עברה הרפואי של האם, דבר שמטה את משקל הראיות לרעתה.

משוכנע אני, ממכלול הראיות שהובאו בפניי, כי מצבה של האם כיום הינו יציב, אך בית המשפט אינו יכול להתעלם מעברה, כאשר לא ברור באם קיים משבר נוסף בעברה של האם, היכול להעיד על העתיד, היות והאם נמנעה, מסיבותיה, לאפשר לאב להוכיח טענותיו בעניין זה.

במצב דברים זה אין לבית המשפט אלא לצטט את דברי כב' השופט זוסמן בע"א 444/73 (המועצה המקומית נשר נ' חברת דנו הישראלית בע"מ פ"ד כ"ח (2) 356):

"העלמת ראיות ומתן עדות כוזבת מחלישה, מטיבו של דבר, עמדתו של בעל-דין במשפט, ומחזקת ממילא טענ.ו של בעל-דין יריב."

ז. יובהר כי לא מצאתי מקום להכריע במחלוקת בדבר ההורה הדומיננטי טרם הארוע הפסיכוטי שעברה האם, היות וסבורני כי יש לבחון את טובת הקטינה לאור המצב כפי שהוא היום, כאשר, כאמור, עניין "חזקת הגיל הרך" אינו רלוונטי עוד לאור גילה של הקטינה.

כמו כן, לא מצאתי מקום להכריע בשאלה באם לטובת הקטינה היה על האם למצוא עבודה באזור הדרום, על מנת להיות קרובה לקטינה, כאשר יתכן שבחירתה של האם נובעת מהצורך בשיקומה העצמי והצורך להיות קרובה למשפחה ובסיבה תומכת.

מצאתי לנכון לאמץ את דבריו של כב' השופט גייפמן בתמ"ש (ת"א) 10771/05 במקרה שהובא להכרעתו, כאשר דבריו מתאימים גם במקרה דנן:

"בשולי הדברים יאמר – מדובר בשני הורים אשר עשו עד כה מלאכה נאמנה בגידול בנם. ההורים אוהבים עד מאוד את ילדם ומבקשים אך את טובתו. עם זאת ראוי שיעשו ככל שביכולתם על מנת שמחלוקת זו שנתגלעה בדרכם לא תהפוך את פי הקערה

ותיצור קרע וחוסר הדברות ביניהם. תקשורת תקינה בין שני הורים פרודים הינה אב. בוחן בהבנת ההורים את הצורך להציב את צרכיהם כמשניים בלבד לאחר אלה של ילדיהם".

45. לסיכום

לאור האמור לעיל, אני קובע כדלקמן:

א. משמורת הקטינה תהא בידי האב.

ב. הסדרי השהות ימשיכו להתקיים על פי המתכונת כפי שמתקיימים כיום, כאשר פקידת הסעד תמשיך ותעקוב אחר ביצוע הסדרי השהות וניתנת לה הסמכות לשנותם עפ"י הצורך, וזאת עפ"י ס' 19 ו-68 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות.

ג. לאור תוצאות פסק הדין, אני מורה על מחיקת התובענה למזונות קטינה שבתמ"ש 15990/06.

ד. לעניין הוצאות המשפט, לאור התנהלות עורכי הדין משני הצדדים, אשר הלאו את בית המשפט, כפי שציינתי לעיל, בבקשות רבות ובמסמכים שונים ולעיתים מעל לצורך, דבר אשר הביא לסרבול והארכת ההליך המשפטי, אם כי, אני מאמין כי הדבר נעשה מתוך רצון אמיתי וכנה של עוה"ד לייצג את מרשיהם באופן הטוב ביותר איני מוצא מקום ליתן צו להוצאות.

כאן המקום לצטט את דבריו של כב' השופט רובינשטיין ברע"א 6568/05 לעניין חיוב בהוצאות משפט כאשר המדובר בסכסוך משפחתי כדוגמת הסכסוך הנוכחי:

"בתיק דנא, כאמור, כתב בית המשפט המחוזי, "בנסיבות העניין, בהן מדובר בסכסוך משפחתי, אין אנו עושים צו להוצאות". רציונל זה יתכן, כמובן, בהתדיינות משפחתית או "משפחתית לשעבר" כבענייננו, ועשוי להיות כרוך ברצונו של בית המשפט לא לחדד את הסכסוך ולשפוך שמן על מדורתו, אלא להיפך – לצננו."

לסיכום, מבקש בית המשפט להביע הערכה רבה להורים על האחריות המשותפת לקטינה והדאגה לשלומה, לאושרה ולטובתה, על אף הסכסוך הממושך, כאשר צר לבית המשפט כי היה עליו להכריע בעניין כה כאוב.

פסק-הדין ניתן לפרסום ללא שמות מזהים.

ניתן היום ‏ט"ו שבט תש"ע (‏30 ינואר 2010) בהעדר הצדדים.

דניאל טפרברג

שם הקלדנית: בוקובזה (מרקוס) אורלי

חזרה לתחילת פסק הדין

לצפיינ בפסק הדין בקובץ PDF