משמורת כלבים

מיטל ונדב נישאו ברוב פאר והדר ולאחר מכן, הם עברו לגור בכפר.

מיטל ונדב הם אוהבי בעלי חיים מושבעים ולהשלמת התא המשפחתי שלהם, הם אימצו שלושה כלבים וחתולה. במרוצת הזמן, מיטל ונדב הבינו כי כל מה שמשותף להם הוא אהבתם לבעלי חיים אך בכך לא די והם החליטו להיפרד.

לצדדים היה רכוש משותף, היה להם בית בכפר, היתה להם דירה להשקעה בבאר שבע, שני רכבים, שלושה כלבים וחתולה.

למרות שבעלי חיים, כשמם כן הם בעלי חיים, ע"פ החוק ,הם נחשבים למיטלטלין וכתוצאה מכך הם מהווים רכוש. דוגמא לכך ניתן למצוא בסעיף 2 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], נוסח מלא ומעודכן, שם נקבע כי "בפקודה זו – .. "מיטלטלין" – דומם או חיה". יחד עם זאת, הנושא הנו מורכב ובתי המשפט השונים כבר קבעו בפסיקה, כי היחס לבעלי החיים, צריך להיות שונה מאשר לחפץ דומם.

ד"ר רחל גילשטרום, כתבה במאמרה, "מקומן של חיות המחמד במשפחה בהליך הגירושין", אשר פורסם בגיליון 53, של אתר "חיות וחברה", כי "רבים מהבעלים מחשיבים את חיות המחמד לבני משפחה ויחסיהם עמן דומים מאוד ליחסי הורים – ילדים".

לאור זאת, קיימת בעייתיות כאשר מגיעות לפתחו של כבוד ביהמ"ש לענייני משפחה, תביעות אשר נוגעות ל"חלוקת בעלי החיים", שכן פסיקה אשר קובעת בעלות על בעל חיים, בהתבסס על חוקי הרכוש וביניהם חוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג - 1973, במנותק מהקשר הרגשי אשר נוצר בין בעל החיים, היא פסיקה אשר מתעלמת הלכה למעשה מהיותו של בעל החיים, לא חפץ דומם אלא "יצורים שהאלוהים נתן בהם נשמה." (דברי השופט חשין, ברע"א 96 / 1684, עמותת "תנו לחיות לחיות" נ' מפעלי נופש חמת גדר בע"מ , נא(3) 832.)

עמד על כך, כבוד השופט שאול שוחט, בעת שהיה שופט ביהמ"ש לענייני משפחה, בתמ"ש 32405/01, שם הוא קבע כדלקמן: "לא נעלמו מעיני דברי חקיקה מסוימים במשפט הישראלי הרואים בבעלי החיים חפץ והמתייחסים אליהם כקנין... 8. יחד עם זאת, על אף דברי חקיקה אלה, אותן סוקר כב' השופט אשר גרוניס בפרשת "נח" (שם), מכוון הוא לגישה הסוברת שהתייחסות זו בלתי ראויה היא באשר אינה מבדילה בין בעל חיים לבין מקרקעין, או מטלטלין אחרת ומפנה דווקא לאותם דברי חקיקה אליהם כיוונתי כמצביעים על שינוי מסוים בגישה זו. 9. משכך, ראוי ונכון שנקודת המוצא לענייננו אנו לא תהא בהתייחסות לג'ין אייר ולשיינה כאל חפצים אלא כאל יצורים חיים ובעלי נשמה..... גישה הרואה בבעל-חיים כקניין אינה מעניקה למערכת המשפטית כלים לפתרון תובענות הנוגעות להם ולא תגיע לתוצאה ראויה.".

כ-12 שנים לאחר פסק דינו של כבוד השופט שוחט, בתמ"ש 47063-12-15 אלמונית נ' פלוני, קבע כבוד ביהמ"ש לענייני משפחה בנצרת, בתביעה במסגרתה הוא נדרש להכריע, מי מן הצדדים, בני זוג לשעבר, הינו בעליו של כלב. בית המשפט קבע כי התובעת היא בעלת הכלב. במסגרת פסק הדין נכתב אודות שיקוליו השונים של כבוד בית המשפט בעת מתן פסיקתו. בין היתר נכתב אודות הקשר בין התובעת לבין כלבה, על הטיפול המסור שהיא השקיעה בו, על מניעיו השליליים של הנתבע וכן, על השיהוי בו נקט, כאשר הכלבה כלל לא היתה עמו. עוד נקבע בפסק הדין כי רישום בעליו של כלב ברישיון להחזקתו, מהווה רישום דקלרטיבי ולא ניתן להסיק כי בהכרח הרישום מבטא את כוונת הצדדים, לעניין הבעלות הקניינית בכלב.

התחום העוסק בחלוקת החזקה בכלבים הנו תחום מורכב וקיים מתח בין הגדרות החוק היבשות לבין הכרעות הדין, הרואות בבעלי החיים יצורים עם נשמה. בדיון במחלוקת למי שייך בעל החיים, רבים השיקולים ששוקל בית המשפט, כאשר גדרי המחלוקות, באשר למי תינתן החזקה על הכלב, נמצאות בתווך, בין תחום דיני הקניין ותחום המשמורת. יחד עם זאת, קיימים כללים ברורים, אשר נקבעו בפסיקת בתי המשפט, על פיהם נקבעת זהות המחזיק בכלב.