פס"ד - אין לאפשר לאם להגר עם קטין

במהלך השנה האחרונה ניהלנו כאן דיונים ערים, סביב סוגיית ההגירה של ההורה המשמורן עם ילדו.

בית המשפט העליון בדיון נוסף, קבע כי אם גרמניה תהגר לגרמניה עם הילד. פסק הדין ניתן בניגוד לחוו"ד המומחית אשר מונתה ע"י כבוד בית המשפט ובניגוד לטובת הילד ולעובדה כי ההגירה תנתק אותו כמעט לחלוטין מאביו.

בפסק דין נפלא, העמיד כבוד השופט פיליפ מרכוס את הדברים על מכונם וקבע כי אם אשר ביקשה להגר עם הקטין לחו"ל תשאר בארץ.

כבוד השופט מרכוס, קבע את הדברים, עפ"י טובת הילד ורק היא אשר עמדה לנגד עיניו, בניגוד לפסק הדין של בית המשפט העליון, אשר העמיד את טובת האם לנגד עיניו, לפני כל דבר אחר.

כך קבע כבוד השופט מרכוס בתמ"ש 24210/07 ביום 28/07/09 מתוך המאגר המשפטי נבו:

"א. לאחרונה ניתן פסק דין בדנ"א 9201/08 פלוני נ’ פלונית, [פורסם בנבו]. מדובר בתביעת אם נוצריה גרמניה, לאפשר הגירתה עם בנה, שאביו יהודי ישראלי, לגרמניה.

ב. הודגשה, לדעתי ללא כל צורך, "זכותו של ההורה המשמורן לקבוע את מהלך חייו, להמשיך בחייו ולפתוח בדרך חדשה" (סעיף 16 לפסק דינו של כב' השופט גרוניס). וכי להורה שאינו משמורן "זכויות", לעצב את חייו וחיי ילדו?

ג. הודגש גם שישראל אינה מולדתה של האם, גם אינה המדינה בה היא עובדת; בני משפחתה קרוביה של האם אינם מתגוררים בישראל; וכי אין להתעלם מכך שהשפה העברית אינה שפתה של האם ודתה אינה דתה של הרוב היהודי בישראל. כל אלה "יתרמו לאומללותה של המשיבה, וזאת תגרום בהחלט לאומללותו של הקטין" (פסק דינו של השופט דנציגר).  וכי ההרחקה מהאב לא תתרום "לאומללותו" של הקטין?

ד. חשוב לאבחן את נסיבות העניין ההוא מהמקרה דנן; בענייננו דתה של האם והילדים היא הדת היהודית, והיא החליטה להתגורר בישראל. בעניין האם מגרמניה הילד אינו יהודי על פי ההלכה.

ה. כב' הנשיאה השופטת ביניש הדגישה כי יש להתחשב בין היתר:

"בדעת הילד, באיכות הקשר שלו עם כל אחד מההורים, ביכולת האובייקטיבית והסובייקטיבית לשמירת קשר בין ההורה שאינו משמורן לבין הילד, בנכונות של ההורה המשמורן לסייע בקיומו של הקשר עם ההורה שאינו משמורן ובמסוגלות הילד להיקלט בסביבה אליה מתבקשת ההגירה" (סעיף 2 לחוות דעתה של כב' הנשיאה).

היא מדגישה (סעיף 3):

"מכך שלאחד ההורים נתונה המשמורת של קטין אין נובע בהכרח כי יש להתיר לקטין להגר עם ההורה המשמורן למדינה אחרת כאשר ההורה המשמורן בחור לעשות כן".

בסיום פסק דינה היא אומרת דברים אשר נכונים גם לענייננו:

"בסופו של יום, נראה, למרבה הצער, כי ההכרעה האמיתית העומדת בפניי היא בין טובת האם – משיבה לבין טובת הקטין".

ו. נראה, כי אמות מידה אלו יש לאמצם בפסק דין הנוכחי.

45. א. אני מדגיש שוב, כי להשקפתי לאם אין זכויות, כפי שאין לאב זכויות.

ב. לאם מחויבויות שקיבלה על עצמה, מעצם היותה אם, ומכך שקיבלה את הדת היהודית על עצמה, והחליטה לעלות ארצה.

ג. מחויבותה המרכזית היא לדאוג לילדיה בדרך אשר תקדם אותם למסלול חיים תקינים.

ד. משוכנע אני, על סמך הנתונים בפניי, כי ההגירה לנ’ לא יהיה לטובת הילדים, בין היתר בגלל ניתוק כמעט מוחלט מן האב.

ה. הצעתה של האם, כי היא תדאג, באמצעות שימוש בכספי המזונות, אם ישולמו, למימון ביקורים של הילדים בארץ, תוך קיזוז חוב מזונות אם לא ישולם כנגד נסיעות אלו, משקפת עמדה בלתי נכונה. המזונות של הילדים נועדו לספק להם את צורכיהם הבסיסיים – כלכלה, מדור, ביגוד, הנעלה, חינוך. האם אינה "זכאית" לוותר על תשלום המזונות עבור הצרכים השותפים, כנגד הקשר ההכרחי עם האב.

46. אכן אישיות האב בעייתית ביותר, והוא יצטרך עד כמה שניתן ללמוד להתייחס באמפטיה לצרכים של הילדים, ולא להיות מרוכז כל כולו באינטרסים שלו. יחד עם זאת, תכונות האב אינן כאלו אשר פוסלים אותו מקשר שוטף עם ילדיו או שמוצדק למנוע ממנו את מילוי חובותיו כלפיהם.

47. מסקנתי היא אפוא כי אין לאפשר לאם להגר לנ’. לכן תביעתה בתמ"ש 24212/07 נדחית."

לדעתי, סוף סוף, ניתן המקום הראוי לטובת הילד.

להלן לינק לדיון המלא:

עו"ד יעל גיל - גירושין - דיון הגירה